אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

אכיפת חוק החמץ: מיעוט פקחים ומדיניות לא אחידה

חוק החמץ האוסר מכירה וקנייה של חמץ בפסח בפומבי, נאכף בידי הרשויות המקומיות וללא אחידות. מספר הפקחים שמונו בידי משרד הפנים מ- 2015 עומד על 4. הרב שאול פרבר, יו"ר ארגון 'עתים': "הדרך להוביל לכבוד הדדי, אינו על ידי מנגנוני פיקוח ואכיפה, אלא על ידי גיבוש הסכמות"

אכיפת חוק החמץ: מיעוט פקחים ומדיניות לא אחידה
  צילום: הדס פורוש/ פלאש 90

חוק החמץ והפיקוח על מכירתו בפומבי בפסח מתבצע על ידי פקחי הרשויות המקומיות אשר מנויים בידי משרד הפנים ולא בידי המשרד עצמו.

משנת 2015 מונו סה"כ ארבעה פקחים לאכיפת החוק – שלושה ביבנה ועוד אחד בקריית מוצקין, כך נמסר במסגרת בקשה לחופש המידע שהגישו ארגון 'עיתים'. מדובר במספר קטן מהמצופה.

עוד עולה כי במסגרת החוק, משרד הפנים אמור למנות מפקחים על מנת לאכוף אותו, אך בפועל נראה שאין אחידות בנושא האכיפה אם היא בכלל מתבצעת. זאת, בניגוד למידע שנמסר מהרשויות המקומיות, מהם התגלה כי בנוסף למוזכר לעיל, עוד 22 פקחים מונו בבאר שבע. במשרד הפנים גם לא ניתן מידע בנוגע לקנסות שניתנו או לא ניתנו, עקב עבירה על החוק.

ממשרד הפנים נמסר כי: "בהתאם לחוק החמץ, בעל עסק לא יציג בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה, לא כולל ישובים בהם מרבית התושבים אינם יהודים. פקחי החמץ הינם עובדי הרשות המקומית אשר מינויים מאושר על ידי משרד הפנים. האכיפה וביצועה אך ורק בידי הרשות המקומית ויש לפנות אליהם לקבלת נתונים".

הרב שאול פרבר, יו"ר ארגון 'עתים' טוען בעקבות הממצאים: "אנו נוכחים לראות שוב ושוב כמה סולידריות היא המפתח ליחסים נכונים בין חלקיה השונים של האוכלוסייה, בייחוד בענייני דת ומדינה. הדרך להוביל לכבוד הדדי בין דתיים וחילוניים בחג הפסח אינו על ידי מנגנוני פיקוח ואכיפה, אלא על ידי גיבוש הסכמות שיתחשבו בכלל הקהילות וישמרו על דמותה של ישראל כמדינה יהודית. אנו תקוה כי גם השנה, במציאות מורכבת זו, נמצא את הדרך לחיות יחד מתוך כבוד אחד לאורך חייו של האחר, ושהתנהלות זו תתרחב גם לתחומים אחרים הנוגעים לאופייה היהודי של המדינה".

חוק חג המצות (איסורי חמץ) התשמ"ו-1986" אוסר על הצגת מוצרי חמץ בפומבי לצורך מכירה או צריכה. האיסור אינו תקף עבור בתי עסק באזורים בהם רוב התושבים אינם יהודיים וכן ביישובים שיתופיים בהם בית העסק מוכר אך ורק לתושבי המקום.

הדיון העיקרי בנוגע לחוק עוסק במטרת החוק ובתוך כך בפרשנות מושג ה"פומביות" בו. מחד טוענים כי החוק נועד לשמור על צביון יהודי באופן פומבי – כלומר במרחב הגלוי לכול, מנגד טוענים כי הוא נועד לשמור על צביון יהודי ברמה הציבורית – כלומר בכל מקום הפתוח לציבור. כך למשל, ב-2008 ביטל בית המשפט בירושלים כתב אישום כנגד ארבעה בתי עסק שמכרו חמץ בחג הפסח, בטענה שלשון החוק – "פומבי" מתכוונת לפרהסיה ולכן מקומות בהם לא מציגים את החמץ לעיני כל לא עוברים על החוק.

יתכן גם שניתן ללמוד מההחרגה בחוק של היישובים השיתופיים כי ראוי שכל בית עסק הנמצא באוכלוסייה מעורבת, יחליט אם הוא מקבל על עצמו את האיסור או לא, בהתאם לאופי לקוחותיו.

בשנים האחרונות החוק עורר דיון ציבורי סוער – כך, ביקשו חברי הכנסת תמר זנדברג ומשה פייגלין (בנפרד) לבטל את החוק. מקרה נוסף שהעלה את החוק לדיון ציבורי היה בעקבות העיסוק בהכנסת אוכל לבתי חולים במהלך החג. נאסר על בתי חולים לאפשר להכניס למתחם אוכל שלא נרכש על ידי בית החולים, ובכך מנעו למעשה המצאות חמץ במקום. הוגשה עתירה לבג"ץ בנושא, ובמסגרתה הוצע כי יוקמו מתחמי חמץ בחצרות בתי החולים – העתירה עדיין בדיונים.

יישום החוק – בסמכותו של שר הפנים לתקן לחוק תקנות, אך אלו לא נכתבו מעולם. מכך למעשה, כיום כל רשות מקומית פועלת כפי שהיא מוצאת לנכון.

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
פיתה יבשה, חמץ. פיתה טריה, טעים.
אשר | 07-04-2020 17:41
ומי שלא מאמין שישאל את הגששים.
2
סולידריות חד צדדית, לא?
המורה להיסטוריה | 09-04-2020 16:27
ראיתם פעם אדם חרדי לוחץ יד לאשה מתוך סולידריות עם ערך השוויון בין המינים ובין בני אדם? ראיתם פעם אדם דתי אוכל בביתו של חילוני מתוך סולידריות עם ערך הכבוד ההדדי? ראיתם פעם פילוסוף חילוני שמאלני מוזמן לדבר בבית ספר דתי מתוך סולידריות ? איך זה שהחילונים תמיד צריכים לגלות התחשבות וסולידריות עם כל גחמה דתית - עם סילוק נשים מהמרחב הציבורי, עם השפלת נשים , עם איסור על בני אדם לאכול כרצונם , עם איסור על הכנסת אוכל מנחם וביתי לחולים בבית חולים ? חשבתם על זה פעם? ניסיתם להתחשב בערכים הקדושים לחילונים - למשל בשוויון, בסקרנות המדעית, בחופש המחשבה, ובחופש מהדת?