בפרשתנו דנה התורה בפרטי הדינים של קורבן תודה. קורבן זה הוא אחד מענפיו של זבח השלמים. דיניו של קורבן התודה שונים משאר קורבנות השלמים. אחד הדינים החריגים בקורבן תודה הוא, שבנוסף לחלות מצות שמביא המקריב יחד עם קורבנו, בקורבן תודה באורח פלא על המקריב להביא גם חלות חמץ: "עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו".

חמץ ומצה – הודאה על הכל

חז"ל עומדים רבות על הקשר בין החמץ לחטאים, לפגם ולקלקול. מהסיבה הזו כל הקורבנות אינם קרבים עם לחם חמץ, אלא על "חַלּוֹת מַצּוֹת" בלבד. המצה מבטאת את הענווה, הפשטות, חוסר הרדיפה אחרי תענוגות החיים. יש במצה אפיון של האדם השב בתשובה, העוזב את חיצוניות החיים ומחפש את טבעיותם ופשטותם. אולם קורבן תודה, באופן פרדוקסלי, קרב דווקא עם החמץ. לפי המהר"ל מפראג, כאן מצוי עומק עניינה של התודה, המצליחה להתבונן ב'חמץ' שיש במציאות ולהודות עליו, לראות בניגודים ובסתירות מכשיר לקומת חיים שלמה יותר.

חז"ל אומרים במדרש שלעתיד לבוא "כל הקורבנות בטילין – קרבן תודה אינו בטל, כל התפילות בטילות –  הודאה אינה בטילה". קורבן תודה, באורח פלא יגלה את ערכו השלם דווקא בעתיד. אמנם כעת יש בקורבן תודה ערך ככל שאר הקורבנות, אך מדרגתו השלמה עתידה להיחשף רק לעתיד לבוא.

להיות מאנשי העולם הבא

היכולת להודות על ההעדר מגיעה רק לאחר שאנו רואים כיצד הוא פעל והועיל למציאות. בשעת מעשה, לפחות בעולמנו זה, איננו מכירים בצורה שלמה את הצורך בסתירות ובניגודים שקיימים במציאות העכשווית. לכן רק לעתיד לבוא, לאחר מעשה, נוכל להעיד על קשיי העבר שאלו לא היו אלא מרירות ארעית של סם החיים, הגורמת סבל בשעתה, אך מצמיחה מזור ומרפא באחריתה.

כמה מתאימים דברים אלה לימינו אנו. השגרה החדשה אליה אנו מתוודעים, שלפחות לעת עתה קיצה אינה ברור, עשויה להפוך לחוויית סבל ממושכת. הבדידות, ההסתגרות, הלחץ המצטבר בבית ואף הפן הכלכלי – עשויים כולם לגרום לאדם למיצוי וקוצר רוח. אולם, האנשים של 'העולם הבא', אותם אנשי קודש השייכים למדרגה של קורבן תודה הנצחי, מסוגלים לראות את עומק הטוב שבמשבר הנוכחי. לפי הפרשה – אין זו סיסמא ערטילאית בלבד, אלא מציאות חיים.