אמיר אוחנה התנגד למעקב טכנולוגי אחר חולי הקורונה

חשבתי, כמו רבים מכם, שמדובר בצעד מרחיק לכת מדי, אפילו בהתייחס לחומרת המשבר והאיום. שתי שיחות שכנעו אותי אחרת:

האחת, עם היועץ המשפטי של השב״כ, שליווה את ישיבות הממשלה (הישיבה הטלפונית ליל אמש היתה המשך של ישיבת הממשלה הארוכה ביותר בה השתתפתי, שהחלה ביום א׳) – ובה שוכנעתי ביעילות ובדיוק האמצעי כדי להגשים את מטרותיו.

השניה, עם מנכ״ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, ובה שוכנעתי בנחיצות ובהכרח – קרי, הצורך הממשי בנתונים שהכלי מספק כדי למנוע ולעכב את התפשטות הנגיף.

אסביר, במגבלות ביטחון שדה: המטרה היא להודיע לאנשים ששהו בקרבה רלוונטית לחולה ועל כן נמצאים בסיכון למחלה, כי עליהם להיות ערים לכך וכן לשהות בבידוד, ובכך לצמצם ולעכב ככל הניתן את התפשטות הנגיף. עד כה הסתמכו על זכרונו של החולה בשחזור מסלולו, והמידע היה מאוד מוגבל וחלקי משתי הסיבות העיקריות הבאות:

א. הזיכרון האנושי הוא מוגבל. גם אם האדם זוכר, למשל, כי נסע ביום מסוים ובשעה מסוימת ברכבת ממקום למקום מסוים, הוא ודאי לא צפוי לזכור באיזה קרון ומושב בדיוק הוא התיישב. כך שהיכולת לשחזר במדויק ולאורך ימים את מסלולו ופעילויותיו כמעט ולא קיימת.

ב. גם אם הזיכרון שלו הוא פנומנאלי ועל אנושי – הוא לא יודע לומר מי ישב לידו ושהה בקרבה רלוונטית ומסוכנת לידו. לא כי איננו זוכר, אלא פשוט כי איננו יודע מי הם כל האנשים הזרים שהיו לידו. אלה נתונים שהאמצעי יכול לשחזר. הנתונים הללו יועברו על ידי השב״כ במישרין למשרד הבריאות, אשר ייצור קשר עם האזרחים ויעדכן אותם.

האזרחים אינם מודעים לכך ששהו בקרבת חולה – והמטרה היא ליידע אותם. רבותי וגבירותי, אנחנו אכן מתמודדים עם דבר שלא הכרנו. התרחישים אינם חיוביים, אלא נעים על המנעד שבין סביר, לרע, לרע מאוד.

מכאן הצורך, החיוניות וההכרח לנקוט באמצעים שאיננו נוקטים בהם בשגרה, לפרק זמן מוגבל וקצוב, ותוך אזהרה שחל איסור מוחלט לעשות שום שימוש אחר בנתונים שלא לצורך מניעת וצמצום התפשטות נגיף הקורונה (זוהי עבירה פלילית שמאסר בצידה!).

בנסיבות האלה, אני מקווה ומאמין שאתם, הציבור, מבינים את הנחיצות של הפעולות שאנו מבצעים. אני מבטיח כשר המשפטים לפקח מקרוב כדי לוודא שהאמצעי מופעל באופן מוגבל ומגודר, למטרת הפצת הנגיף בלבד".