הם היו אמורים להתחתן בגן אירועים, באולם או על הים, הכל כבר היה מוכן: השמלה, התזמורת והצלם, וכמובן כל האורחים כבר קיבלו את ההזמנות ואישרו הגעה אבל ההגבלות נגד התפשטות נגיף הקורונה מנעו מהם לערוך את החתונה כפי שחלמו.
אבל אחרי החשש ואי הוודאות, הם חגגו בליווי משפחה, מעט חברים, עם מרווחים ובפתרונות שונים – והעיקר בהרבה התרגשות ושמחה. כך שנערכו ביישוב יצהר, ישיבת מרכז הרב בירושלים ובבית אל 3 חתונות לזוגות יקרים ששמחו בכל הלב.
החופה ביצהר (ללא קרדיט)
ביצהר התחתנו משפחות ורד וזילבר, בגבעת תקומה הסמוכה ליישוב. אביה של הכלה, הרב איל ורד, שיגר מכתב לציבור בטרם החתונה ובו כתב בספרותיות לקב"ה: "איך הפגשת אותנו עם לבבות מחוברים גם אם הגוף שומר שני מטרים. איך לקחת דמעות של כלה ואותם מחקת כל מחלה או תקלה".
(צילום: אברהם בנימין)
בחתונת הזוג שהתקיימה בישיבת בית אל, הרב זלמן מלמד מתחת לחופה חיזק את הנוכחים: "אנחנו נמצאים כעת בימים מיוחדים, שבהם כדי למנוע התפשטות של המחלה, צריך לשמור על הוראות זהירות של בריאות, וזה מגביל את החתונה. אבל מצד שני זה ממקד יותר את השמחה, שהשמחה היא בדבר עצמו. בדרך כלל, אנחנו רוצים שהחתונה תהיה כמה שיותר שמחה עם כמה שיותר אנשים וכמה שיותר בדיבוק חברים ובדיבוק חברות, כדי להראות שהשמחה אינה שמחה אישית רק של החתן והכלה אלא שמחה של כל ישראל ושל כל הדורות. ואילו עכשיו, לא נוכל לקיים את השמחה באותה עוצמה אבל כמו שאמרנו מצד שני היא תהיה יותר עמוקה, מפני שהיא השמחה בעצם הדבר – בחיבור, באחדות שמתגלה בחתן וכלה. ובעז"ה עוד יהיו לכם הרבה ימים שמחים, בריתות, בר מצוות, בת מצוות, חתונות".
זה היום השני שבו בישיבת מרכז הרב מחתנים תלמיד מהישיבה. המשמחים עומדים על המרפסות שמשמשות בימים רגילים כחדרי התלמידים ובשעות משבר כחדרון ריקודים קטן, העיקר לשמח את החתן והכלה.
כל מי שנכנס התבקש לחטה את ידיו באלכוהולג'יל וחלקם אף עטו כפפות על ידיהם. החופה מתקיימת בצמצום ולאחר מכן הנוכחים רוקדים בעזרת צעיפים בכדי לשמור מרחק אחד מהשני ולא לתת ידיים, מחשש להידבקות. חברי החתן בנו את החופה בעצמם והביאו תזמורת. את החופה ערך ראש הישיבה הרב יעקב שפירא וחדרו הפך לחדר ייחוד.
