כשאני מתבקש להסביר, כמו במאמר הזה, מדוע אני תומך בממשלת אחדות, מתחשק לי לצעוק מנגד: איך אפשר בכלל אחרת, במצב הנוכחי?  כבר יותר משנה שמדינת ישראל נמצאת בשילוב הולך ומתפתח של ארבעה משברים שונים:

משבר פוליטי: בשלוש מערכות בחירות לא הצליח אף אחד משני ראשי המפלגות הגדולות, ואף גוש פוליטי, להרכיב ממשלה צרה משלו. גם ממשלת אחדות לא מצליחה לקום, בשל וטו הדדי: בנימין נתניהו לא מוכן לפרוש מתפקידו, למרות כתבי האישום והמשפט העומדים לפתחו. בלוק הימין שהתגבש סביבו גם הוא אינו מוכן להעמיד מנהיג אחר. ומנגד, מפלגת 'כחול לבן' וגוש המרכז-שמאל אינם מוכנים לקבל את נתניהו כשותף לאחדות. התוצאה: מבוי סתום ושיתוק. לראשונה בתולדות ישראל, ממשלת מעבר מכהנת כבר 15 חודשים ברציפות, והכנסת אינה מתכנסת באופן סדיר.

משבר חברתי: התיקו הפוליטי מוביל למלחמת השמצות והתקפות, ברמת ניסוחים שלא היתה כמותה מאז קום המדינה. תקופות בחירות היו תמיד תקופות שפל בשיח הציבורי, אבל הפעם התקופה הזו גם מתמשכת כבר למעלה משנה, וגם רמת השפל הגיעה לתחתית החבית – כולל נסיונות להציג מועמד אחד כדיקטטור מסוג ארדואן ומועמד שני כחולה נפש וסוטה מין. כל זה מביא לא רק את הפוליטיקאים, אלא גם את המחנות השונים בחברה כולה, לשיאים שליליים בביטויי השנאה ההדדיים.

משבר כלכלי: שיתוקה של הכנסת מבטא גם חוסר יכולת להעביר תקציב. המשמעות היא שמדינת ישראל מנוהלת כיום על-ידי המשך אוטומטי של תקציב דו-שנתי שתוכנן עוד ב-2017: הרבה לפני הקצנת האיומים מצפון ומדרום, ביטול הסכם הגרעין עם איראן שקירב את רמת הסיכון הנשקפת ממנה, והתפרצות מחלת הקורונה. התוצאה היא כמובן היעדר יכולת לענות לצרכים האמיתיים שבפניהם אנחנו עומדים.

משבר בריאותי: נגיף הקורונה, שהפך למגפה עולמית, הוא סכנה בסדר גודל שלא ידענו כמותה. בעולם מדברים על אחוזי הדבקה ותמותה גבוהים בהרבה מהנגיפים האחרים שידענו. הנגיף גם משתק את הפעילות הכלכלית והציבורית, ובכך מחריף עוד יותר הן את מספר האזרחים הנפגעים לא רק בריאותית אלא גם כלכלית, ואת סכנת הפגיעה הכלכלית למדינה כולה. מצב כזה מחייב גם כן ממשלה שתוכל להעביר תקציב מעודכן, ובעיקר – כזו שתיהנה מאמון ציבורי רחב.

אני מקווה שהתמונה הקשה הזו מספיקה כדי לשכנע בעצם הצורך בממשלת אחדות. יש לי עמדות משלי כיצד אמורה להיראות ממשלה כזו, אבל הן לא לב העניין פה. מה שחשוב כעת הוא השורה התחתונה: הקמת ממשלת אחדות רחבה ככל האפשר, מהר ככל האפשר, תוך הפסקת החרמות בין המחנות.

מתוך אמונה שכל אזרח צריך גם לפעול למען הדברים החשובים לו, ולא רק לכתוב עליהם, הצטרפתי בימים האחרונים ליוזמה ציבורית הקוראת להקמת ממשלת אחדות, שלה שותפים אזרחים מודאגים מכל המחנות והמיגזרים. בין החותמים על העצומה שניסחנו: השופט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין, כלות פרס ישראל מרים פרץ ועדינה בר-שלום, מזכ"ל בני עקיבא יאיר שחל, הזמרים קובי אוז ודורי בן זאב, העיתונאי והשחקן ג'קי לוי, ועוד רבים וטובים.

חשוב מאוד שכל אחד מאיתנו לא רק יצטרף ליוזמה הזו, שניתן לחתום עליה באתר: www.atzuma.co.il/uniteordie . חשוב שכל אחד גם יפעל בעצמו לקדם אותה, בדרכים השונות העומדות לרשותנו: כתיבה ברשתות החברתיות (בצירוף ההאשטאג המופיע בכותרת ובתחתית מאמר זה), ולחצים ישירים על הפוליטיקאים – למי מאיתנו שיש לו קשרים כאלה.

בריאות טובה, בשורות טובות, וממשלת אחדות טובה לכולנו! #ממשלת אחדות עכשיו

 

הכותב הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, עיתונאי במקור ראשון, ושותף ביוזמת 'ממשלת אחדות עכשיו!', שבה חברים ישראלים ממיגזרים ומחנות פוליטיים שונים