אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

כשקורונה תחזור להיות בירה, מה יישאר איתנו?

אחד התפקידים המשמעותיים שלנו כהורים הוא להכין את הילדים שלנו לחיים. הרבה אחרי שהקורונה תחזור להיות בירה, התפקיד שלנו לא יסתיים.

כשקורונה תחזור להיות בירה, מה יישאר איתנו?
  צילום: נתי שוחט/ פלאש 90

משבר הקורונה, כמו הרבה משברים חברתיים מוכרים לנו, מוציא מאיתנו מחשבות, רגשות והתנהגויות, שבשגרה, לא בהכרח זמינים לנו. וברוב המקרים, טוב שכך.

תיאוריות הלמידה השונות מדברות על "למידה" שמתרחשת בקרב ילדים (בעיקר בגיל הצעיר), גם באופן לא מודע ולא מכוון. כך למשל קורה שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו דברים שלא ממש רצינו שילמדו. קשה לתפוס שאנחנו כהורים מלמדים את הילדים שלנו למשל לפחד מכלבים, חרקים וחיות אחרות, מלמדים אותם איך לכעוס, להיעלב, לצעוק ולהתווכח. אך המציאות מלמדת שאף ילד לא נולד עם פחדים אלה, ועם היכולת להילחם ולהתעקש. את זה הם למדו מאיתנו. ההורים.

החדשות הטובות הן שילדים לומדים מאיתנו גם הרבה דברים טובים. הם לומדים לבקש סליחה, להגיד תודה, לעודד כשצריך, להיות אמפתיים. כל זאת, בהינתן שדברים אלה מצויים ב"בופה של החיים" אותו אנו "מציעים" להם על בסיס יומיומי באמצעות דוגמה אישית. בהיותנו "דוגמנים של החיים", בואו נשאל את עצמנו איך נראה העולם דרך עיניהם של הילדים שלנו, כעת בזמן משבר, כשאנחנו השחקנים המרכזיים בו והם, הצופים.

הילדים שלנו הם צופים מעולים, יש להם חיישנים מיוחדים, שיודעים לקרוא הרבה מעבר למה שנאמר על ידנו. לעיתים הלמידה נאמנה למקור, ולעיתים הם מעניקים לה פרשנות משל עצמם, ומביאים אותה לידי ביטוי בדרכם. זה הזמן להיות מודעים למסרים שמעבר לשפה.

אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להיות מורי דרך טובים יותר עבור ילדנו, בעיקר בתקופה זו של חירום?

בראש ובראשונה, בואו לא נדבר מעל לראש שלהם. ילדים שומעים הכול, גם כשנדמה לנו שהיו מרוכזים במסך שלפניהם וכלל לא שמעו את השיחה עם החברה/האחות/האימא, בה השמענו דאגות רבות בנוגע למצב. נדבר עם הילדים בגובה העיניים.

לכן גם, נימנע מסודות. בשגרה, ובוודאי שגם עכשיו. הילדים שלנו אמורים לסמוך עלינו, והם יעשו זאת רק אם נקרין להם שאפשר. נחפש את הדרך לשתף אותם במה שמתרחש בשפה פשוטה ומכבדת.

במקביל, נרתום את הילדים וניתן להם תפקיד. כך נגביר את תחושת המועילות ותחושת השליטה, בתקופה של חוסר וודאות, שאף אחד מאיתנו לא ממש בחר בו. את התפקיד ניתן לכל ילד, בהתאם לגיל וכמובן ליכולת.

חישבו קדימה כמו מורי דרך. במיוחד אם הילדים עדיין צעירים, עוד צפויים להם הרבה התנסויות, בהן כרוך אלמנט של חוסר וודאות. חישבו איך הייתם רוצים שהם יתנהלו בעתיד, עם הידיעה שלא תמיד נהיה שם להגן ולתווך.

ומה עוד חשוב בימים אלה?

שימרו על שיגרה עד כמה שניתן. סדר יום מאורגן יסייע בתחושה של שליטה במצב ויפחית מתח. ברוב המקרים, כשאנחנו יודעים לקראת מה אנחנו הולכים, קל לנו יותר.

עדכונים שוטפים זורמים אלינו, ולא ממש מרגיעים בשום צורה. עשו לעצמכם הרגל להתעדכן פעמיים ביום בלבד.

תווכו לילדים את המידע. נצלו הזדמנות זו ולמדו אותם מהם מקורות מידע מהימנים ומהם מקורות מידע לא מהימנים, מהם רצוי להימנע.

שתפו את הילדים מה עוזר לכם להירגע בתקופות של לחץ והתעניינו מה מרגיע אותם.

התמקדו בדברים הטובים. לא תמיד קל לחפש דברים טובים, אבל ישנם לא מעט כאלה. מסרים כמו: יש לנו מערכת בריאות חזקה ורופאים טובים, עובדים על מציאת תרופה למחלה, אנחנו חזקים יחד.

נצלו את הזמן להתקרב, לשוחח, ולהכיר טוב יותר.

הישארו בתנועה ואל תתנו לעצמכם לשקוע. גישה אופטימית משפרת לפחות את התחושה, ומחקרים מראים שאף מחזקת את המערכת החיסונית. ובינינו, מעולם לא הועילה גישה שלילית לאף אדם.

לבסוף, הכי חשוב שלא נשכח: יום אחד הקורונה תחזור להיות רק בירה… אבל הילדים שלנו יישארו עם המסרים שהעברנו להם.

 

ליזי פורת היא מנחת קבוצות הורים ופרטני, מרצה באקדמיה בתחום הדרכת הורים בפקולטה לחינוך. מנהלת מיזם המשפחה העירוני במכון אדלר

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו