"נמאס לי מכל הפוליטיקאים האפסים האלה, שיקימו כבר ממשלת אחדות וזהו", רטן באוזניי קולגה מאחד העיתונים הגדולים בארץ בשבוע שלאחר הבחירות. בהתחשב בזה שאת התוצאות אנחנו יודעים, חרף הריקודים, מעגלי השמחה שפצחו בהם בחלק מהטות השונים והשירה הסוחפת הן לא מזהירות לאף צד. בכחול לבן הבטיחו במהלך קמפייני הבחירות שני דברים ברורים: הראשון, לא להזדקק לאצבעות הרשימה הערבית המשותפת בכדי להרכיב ממשלה והשני הוא לא לשבת תחת ראש הממשלה נתניהו בעקבות כתבי האישום נגדו. כדי לעמוד בשתי ההבטחות הללו, לכחול לבן נותרו גם כאן שתי אופציות ברורות: להפר את אחת מההבטחות או לגרור את המדינה לבחירות רביעיות. שתיהן סבירות אבל אפשריות בתנאים מאד ספציפיים ודורשות בחובן לקבל החלטות גורליות במצב גורלי למדינת ישראל.

אז עד כמה ממשלת מיעוט קרובה? זה לא נשמע לי הגיוני אבל גם לא נשמע הגיוני ששלושה רמטכ"לים מוכנים לחתום על דבר כזה אז הכל פתוח, למרות שבהתאם להתנהגות הח"כים "המתקוממים" מכחול לבן יועז הנדל וצבי האוזר המהלך לא הולך להתרחש בקרוב: "נלחמים על אחדות, זו הולכת להיות מלחמה קשה על אחדות", אומר לי מקורב להנדל שצופה סערה על פני ימים. בתחילת השבוע עוד גזרו על עצמם שתיקה מפלגתית בהתאם להוראת היו"ר משה בוגי יעלון, אך הכיוון היה ברור: הם לא יתנו לזה יד, או אפילו אצבע במליאת הכנסת.

הכוח של יועז וצביקה, מקומות 9 ו-14 בהתאמה, בתוך כחול לבן הוא אדיר ביחס למשמעות המספרים בה הם מוצבים מול רשימות אחרות. אם כחול לבן היו מקבלים עוד שני מנדטים אולי יחסי הכוחות היו אחרים, אבל כיום האימפקט שהשניים מייצרים גדול משמעותית ממספרים 5 ו-6, אבי ניסנקורן ומיקי חיימוביץ' לצורך העניין במפלגה. ובכל זאת, שאלת "הפיטורים" כל הזמן מרחפת באוויר. עם כי לא פשוט להעיף את השניים מהמפלגה, בשביל זה הם צריכים להצביע נגד קואליציה שכזו במליאת הכנסת ולצאת נגד מפלגתם שלהם עצמם, בשביל להכריז על מישהו כ"מורד" הם צריכים לעבור דיון בועדת האתיקה ועל כחול לבן להביא הוכחות שהם הימרו את פיה של המפלגה, בני גנץ סביר להניח ימנע את הירי הדו צדדי הזה.

כאמור, בעוד השניים הוכיחו בסבב הקודם שלא יאפשרו למהלך כזה לקרות, בני גנץ בהבנה מושכלת יודע שלא יהיה לו רוב להעביר את אופציית ממשלת המיעוט, שהייתה מבטיחה לו את ראשות הממשלה. הוא יכול להאשים אותם או פשוט להודות להם. לפי העיתונאי רביב דרוקר בטור שכתב השבוע ב'הארץ' הם היו צריכים לעוף מהמפלגה מזמן. "גנץ, כמו גנץ, לא עשה את הצעד המתבקש ולא הזיז את הנדל והאוזר מהרשימה למרות שהם שמו רגליים כבר בסיבוב קודם", טען איש התקשורת שהפך לאסטרטג ליום אחד. "עכשיו הוא תקוע אִתם. בינתיים הם לפחות שותקים בפומבי, אך ברור שהם מתנגדים. עמדתם לגיטימית, נוכחותם בכחול לבן קצת פחות". דרוקר התרגל שהאידאולוגיה וההבטות הן כּעַפרָא דאַרעָא, כעפר הארץ וחסַרות כל ערך ביום שאחרי. מזל שהם מספיק בטוחים להגיד לעצמם שהאידאולוגיה יותר חשובה מהכיסא ובמקרה של גנץ הוא מבין שהכיסא שלהם אצלו יותר חשוב מהאידאולוגיה.

מרב יקר ולא רק הוא, שמעתי את הפירוש הבא כי לא סתם נצמדו ממשלת המיעוט ופורים לאותו שבוע. לדבריו, ההמצאות של הנדל והאוזר בכחול לבן לצד אסתר המלכה במגילה היא אות לביטוי מעשי של "אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". דרוש אחר לפורים שמעתי דווקא בפתח ישיבת המשלה. אחרי ההתייחסויות לנגיף הקורונה, הלחצים על הנדל והאוזר וההצהרות לא לפורר את הגוש, ביקשתי מהשר יעקב ליצמן וורט לחג, והוא מיהר להביא תקווה מהפכנית: "ונהפוך הוא. כל מה שהיה קודם 62, עכשיו ה-58 יחליט".

סערת הזיופים שכחה

גם בפעם הזו יו"ר ועדת הבחירות השופט צבי הנדל העביר לחקירת המשטרה 3 קלפיות בהן התעוררו חשדות לזיופים: בישוב אכסל, רהט ועוד אחת בלוד. בליכוד נרשמו כמה הצהרות של "גונבים לנו את הבחירות", אך לא התעוררו סערות תקשורתיות מטענות שנשמעו במערכות קודמות על הפרות סדר בסיטונאות. בסך הכל, אשר להגיד, עבר בשקט. בבחירות 2020 התרחשה ירידה בתלונות נגד עובדים, מזכירי קלפי, משקיפים וכו' בקלפיות: בבחירות אפריל 19, נמצא שב-29 קלפיות התעוררו אי-סדרים, ונגד 5 מהן נפתחה חקירה פלילית, בנוסף, בליכוד טענו אז לזיופים ב-140 קלפיות. לאחר מכן בספטמבר 19, ב-31 קלפיות התעוררו אי-סדרים ו-5 מהן הועברו לחקירה. בבחירות 2020 כאמור רק 3 קלפיות הועברו לידי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בלהב 433. המסקנה מתבקשת, ברוב הקלפיות בארץ השיטה הקיימת עובדת, והרכב ועדות הקלפי בולם ניסיונות זיוף. את הכל צריך לבדוק ובמידה רבה הסערות הקודמות מנעו הישנות מקרים דומים, אבל אם בעוד כמה חודשים אנחנו הולכים שוב לקלפי ובתנאים דומים בתקווה שיהיו 0 קלפיות שלא יהיה כבר צורך שיועברו לחקירה.

עוקב מסור

קשה לעקוב אחר רצף האירועים, ההודעות והמסרים של הרשת החברתית טוויטר, הכותרות רצות בהפרש של שניות ואם קורה וכמה שעות לא פתחת את הדף, סביר להניח שייקח כמה דקות ארוכות עד לחזרה לשליטה בקצב האייטמים, הדעות, העמדות והציוצים מי נגד מי ועל מה מדברים. בתוך כל זה כבר כמה שבועות שתופס את עייני אחד מהעוקבים האדוקים אחרי החשבון שלי בטוויטר (נעשה פרסום, מוזמנים גם @ataragerman). הוא נפצע לאחרונה בתאונת דרכים קטלנית, בה נפצע קשה בעצמו ואיבד את חלק ממשפחתו. הוא חושב שהוא עוקב אחרי הציוצים שלי, אבל למעשה אני עוקבת אחריו. כל סימון על הלב האדום, כמו סימן לייק על הציוץ גורם לי להתרחבות הלב, יהה הציוץ אשר יהיה. אני לא יודעת להגיד מה הדבר שמחמם את ליבי במעשה הפצפון הזה, זו באמת רשת חברתית עם מליוני אנשים מכל רחבי הארץ אבל כל לייק שלו אצלי בדף גורם לי לחיוך. אז תמשיך.