"בעקבות משיחא (בתקופת המשיח)… חכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת… ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים". (סוטה מט:)

שלושה סבבים של בחירות הצליחו לערבב אותנו. העיסוק האינטנסיבי במערכת הפוליטית השכיח מאיתנו סדרי עולם מתוקנים. התבלבלנו. מערכת היחסים שאמורה להיות בין מנהיגים פוליטיים לבין מנהיגים רוחניים התהפכה.

בשנים כתיקונן מנהיגים רוחניים מתווים עבור מנהיגים פוליטיים את הקווים הערכיים שהם אמורים ללכת בהם. בשנה האחרונה הגלגל התהפך. כיום, מנהיגים פוליטיים מתווים עבור מנהיגים רוחניים את הדרך.

אל השפל שאין נמוך ממנו, הגענו כשאדם שמתקרא רב עשה נבלה בישראל והקליט אדם שבא להתייעץ עימו בשעת דחקו. אנשים פוליטיים עודדו את אותו רב לפרסם את השיחה הדיסקרטית הזאת, ולרסק את חייו של אותו אדם שברוב תמימותו בא להתייעץ עם הרב.

אם עורך דין או פסיכולוג היה מקליט פציינט שלו ומפרסם את השיחה, רישיון העיסוק שלו היה נשלל באופן מיידי ולצמיתות, אבל אותו רב לא ננזף ולא הוקע. אותו רב מקבל גיבוי מהמעטפת הפוליטית שלו. יהודה אבידן, מראשי תנועת ש"ס, הגדיל לעשות והשתיק בגסות פרשן ברדיו קול חי, שניסה לטעון שמעשהו של אותו רב היה פסול.

היוצרות התהפכו. במקום שאותו רב יעמוד על ערכיו ויהווה דוגמא אישית לערכי התורה והיושר, הוא נגרר אחרי אישים פוליטיים ומועל באמון שניתן בו. ספק אם דוד המלך שהתבטא בגנותו של "איש שלומי אשר בטחתי בו הגדיל עלי עקב", חלם על התנהגות נבזית שכזאת.

יש לחזור לסדר הנכון. ההנהגה הפוליטית תתנהל במגרש הפוליטי, ותשאב כוחות ורוח טובה מההנהגה הרוחנית. ולמולה, ההנהגה הרוחנית תעמוד על ערכיה ועקרונותיה, גם נוכח סופות הבחירות התוקפות אותנו זה שלוש רגלים.