הסופר יהודה גזבר צייץ בחשבון הטוויטר שלו סדרת ציוצים בהם גלל את סיפור הארי פוטר בסגנון המקורות, ובצורה משעשעת במיוחד.

גזבר כתב: "שוב היה מעשה מתינוק קטן אחד שמתו הוריו בתאונה נוראה ולקחוהו בני משפחתו שהיו מבני ביתו של הבריסקער רב להיות אצלם כבן בית. והיה מתגורר תחת המדרגות ומתחזה כחוכא ואיטלולא, היינו שהיה מדבר עם הנחשים כאחד האדם ומקפץ מראש הגג אל הארץ ומוחא כפיים בשעת התפילה, והיו בני משפחתו חרדים לנפשו.

מתוך שחששו שמא נשתגע היו סוגרים אותו בארון תחת המדרגות ומבקשים אותו לומר להם דבר לימוד, ולא היה עונה אותם דבר. ביקשו להאכילו ולהשקותו ולא נענה להם. נסתגר בארון והיה האור מבקיע מחדרו דרך חור המנעול אף שלא הייתה שם מנורה, והיו חוששים שמא תינוק שנשבה הוא שכך דרכן של אפיקורסים.

אזר אחד מהם חלציו, הציץ לחדר ונפגע. שאלו לו מה ראה והיה מגמגם ונבוך ונואשו להציל מפיו דבר. סוף דבר הלכו ונהיו צהובים זה לזה והיו שונאים לאותו תינוק כאותה מעשיה על יצרן המקדחות והרכלנית.

יום אחד נתדפקו על הדלת ינשופים שנשלחו ברוח טומאה והיו שומטים שם מכתבים לרבבות, והיו בני הבית מתרגשים מהכא להתם ולא היו יודעים מה שיעשו, זה אומר שב ואל תעשה עדיף וזה אומר אין אתה בן חורין להבטל, עד שארזו כל מטלטליהם והלכו להם לאי קטן אחד שיש ליד יפו.

ישבו שם לילה ויום עד שנתפרץ לדלת גברא רבא אחד ומטריה בידו, ואמר שהוא מבקש ליקח את התינוק אל הבעל שם ללמדו ספר, ולקח את התינוק והלך. כיוון שהלך שכחו לו מעשיו הראשונים והיו בני הבית מתגעגעים אחרי התינוק ואומרים אויה, טרוף טורף.

אבל מחמת שלא ידעו לאיזה כיוון פנה אמרו זו הותרה ולא דחויה, ולא רדפו אחריו אלא אספו את מטלטליהם וחזרו להם על כל פנים נחמא פורתא הייתה להם שהלך ללמוד ספר, ובזמן ההוא היה התינוק לומד אצל מלמד תינוקות מבני ביתו של המגיד ומשנן קמץ אלף אה, קמץ בית בה, וינגארדיום לביו-סה.

וכך היה משנן כל אותה שנה עד שנעשו לו האותיות מאירות כמו שאמר רבינו הבעל שם טוב. אמר לו רבו, הוא שכתוב הנה כה דברי כאש. ומצא דברים שכתב הר' נחמן מברסלב שימצא החן בכל דבר, ומצא חן בעיניו הרבה.

לסוף השנה עמד אותו תינוק וכיון שֵׁם ונכנס לפרדס ומצא שָׁם אחד ששנה ופירש והיו קוראין אותו 'אחר' שלא להזכירו בשמו, והתנצח עימו עד עלות השחר וסוף דבר ניצח ושִׁלְחוֹ כששלייתו הפוכה לו על פניו או להפך, מי יודע.

נסתיימה אותה שנה ושב אותו תינוק וחתימת זקן על פניו והיו פניו מאירות לפי שיצא בשלום וזכה בנקודות. והיו בני ביתו מתחבטים בתוכם אם אותו עניין שבטומאה הוא דין בגברא או דין בחפצא, היינו אם אותו תינוק שנשבה הוא שאסור לישב עימו או שהמעשה הוא שאסור ובאדם יש צד להקל.

נמנו וגמרו שלום בית עדיף, והיו מראים לו פנים שוחקות וצוהלים לקראתו ולא היה עונה אותם כדרכו דבר רק היה מעין ברק בזיו פניו, על כן הניחו אותו לילך ולא היו חוקרים אחריו כדרך שבריסקערס עושים. ואותו תינוק יום טוב עשה לאוהביו בצאתו בשלום, בירצפת וקרמבו ומקקים מצופים בד"ץ מנצ'סטר. שנזכה".