אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

"זוג שמסתגר ולא משתף, חווה קושי רב יותר מאשר מי שמדבר ומשתף"

אין ספק שיש דברים שהצנעה יפה להם, ואין צורך להיכנס לפרטים. עם זאת, לדבר ולספר על הבעיה, זה טוב וזה ראוי. זה גם מסייע לתהליך הקשה ומתיש גם ככה. זוג שמסתגר ולא משתף, חווה קושי רב יותר מאשר מי שמדבר ומשתף

"זוג שמסתגר ולא משתף, חווה קושי רב יותר מאשר מי שמדבר ומשתף"
  (צילום: שאטרסטוק; תמונה קטנה: יעקב כהן)

לא ברור איך מכל המהפכות למיניהן שעוברות על ישראל והעולם כולו, דווקא "מהפכה" אחת נותרה חבויה ושקטה. הס מלהזכיר. חלילה מלתת על כך פומבי או לשתף. אמנם בתקופה האחרונה נרשמה תזוזה חיובית בנושא, בעיקר ברשתות החברתיות, אבל עדיין העיסוק בסוגיה נותר על "השתק" והוא חוצה מגזרים ועדות.

אז דעי לך אישה יקרה, שברגעים אלה ממש – מתלבטת ומתחבטת בשאלה, האם לשתף את משפחתך, את חברותייך, את הסביבה שלך בהתמודדות הלא פשוטה שאת עוברת – כי אין בכך כל בושה. זו לא מחלה. זה גם לא כתם. את פשוט רוצה להיכנס להריון ונתקלת בקשיים. יש כמוך אלפי נשים, שיחד עם בעליהן חולמים על הקמת משפחה, הבאת ילדים לעולם, להיות חלק משרשרת הדורות, אבל הרצון הזה נתקל בקשיים.

זה לא אומר שאת חולה, זה לא אומר ש"אות קין" מוצמדת לבטנך, זה רק אומר שהחלום שלך אולי יתארך ויתעכב, אבל בחסדי הקב"ה ובעזרת אנשים טובים – יגיע הרגע המיוחל, בו את ובעלך תזכו לחבוק בן או בת, ילדים וילדות, וקולות השמחה והבכי של ילדים טהורים, ימלאו את חלל ביתך שכרגע – שורר בו שקט, לעתים שקט מקפיא ועצוב.

לא ברור איך בעידן בו הכל פרוץ, הכל זוכה לתיעוד, לחשיפה, לעתים חשיפה מוגברת מדי, בעידן בו נדמה שכבר אין חלקה כזו הנקראת 'חלקת הפרט' – דווקא סוגיה רפואית שכיחה ומוכרת נתקלת ב'חומת שתיקה' מצד הנשים, שנכנסו לקטלוג של "מתקשות להיכנס להריון". אולי זה חיטוט היתר מצד המקורבים שמתעניינים "מה עם ילדים?" או השאלה הכאילו מתבקשת "מה עם היריון?" גורמות לאותן נשים אמיצות, להיכנס למגננה, להתכנס בתוך עצמן, להעדיף להתחמק מלומר באופן ברור – "אני מאוד רוצה להיכנס להריון, אבל זה לא פשוט. אני צריכה לעבור הליך רפואי מורכב, אבל בע"ה זה יקרה בסוף". גם אני מגיע ממשפחה שחוותה על בשרה את הקושי להיכנס להריון. הוריי נאלצו לעבור טיפולי פוריות במשך קרוב ל- 11 שנה. עד שזכו בחסדי הקב״ה להביא לי שלישייה – אח ושתי אחיות.

בשנתיים האחרונות אני עומד בראש מכון 'דורות' העוסק בליווי הלכתי, רפואי ונפשי של זוגות חשוכי ילדים. זה לא סוד שזוג כזה עד שהוא מחליט להגיע אל מכון כמו 'דורות' לקבלת עזרה, מגיע שבור נפשית ומנטלית. לא בכדי, אחת המטרות המרכזיות שלנו במכון היא הענקת סיוע נפשי וחיזוק מנטלי לאותם זוגות, שגם ככה צריכים לעבור הליך רפואי מורכב ולא פשוט שיכול להימשך גם שנים.

אין ספק שיש דברים שהצנעה יפה להם, ואין צורך להיכנס לפרטים. עם זאת, לדבר ולספר על הבעיה, זה טוב וזה ראוי. זה גם מסייע לתהליך הקשה ומתיש גם ככה. מנסיוני, זוג שמסתגר ולא משתף, חווה קושי רב יותר מאשר מי שמדבר ומשתף, ושוב אין הכוונה לשתף דברים שהצנעה יפה להם, אבל לדבר על כך שיש בעיה, ועל כך שאתם באמצע הליך רפואי, בהחלט ראוי. כמובן כל זוג והגבולות שלו לפי הרגשתו ותפיסת עולמו.

אינני רגיל לשוטט בעולם הוירטואלי של כיכר העיר החדשה, קרי הפייסבוק והרשתות החברתיות. אבל לאחר שהבנתי כי בימים האחרונים הסוגייה הרגישה הזו עלתה לדיון ציבורי, ראיתי בכך, אות משמיים. הזדמנות לתקן. סימן משמיים שהגיע העת לומר לאותן נשים : נשים יקרות – אין לכן במה להתבייש, תהיו גאות בתהליך שאתן עוברות, אל תחששו לומר את כל מה שאתן מרגישות ועוברות, לשתף את הסובבים אתכן וגם את ה'מחטטים' למיניהם.

ככל שתדברו על כך יותר, ככה תבינו ש"אין לכן שום בעיה". פשוט, רצה הקב"ה, שאתן תעברו הליך קצת יותר מורכב, על מנת שהשמחה בבתיכם תהיה מושלמת, כאשר יגיע ההיריון המיוחל ובעקבותיו – הבאת חיים חדשים ואושר אין סופי של חיבוק וגידול ילדים וילדות.

=======

הרב איתי כהן הוא ראש מכון 'דורות'

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
למה המאמר מופנה לנשים?
ענת | 02-03-2020 5:34
גם הגברים סובלים מאוד מההשתקה והסודיות שבעניין. הקושי הוא משותף לשני בני הזוג, אין סיבה להפנות את המאמר לנשים דווקא. גם הבעלים צריכים לשתף ולספר.