"צעד מכריע" | כינוס הרבנים לתמיכה בימינה

רבקה

ממילא זה רק גורם הפוך: מוכיח שהפעם אין תמיכה של גדולי הדור במפלגה.

דוד

בגדו בחרדים כשהלכו עם לפיד לעקירת הישיבות. בגדו ביהדות כשהקימו את הכותל הרפורמי ותמכו בגיור רפורמי. בגדו בעם ישראל כשהלכו עם האח לפיד ומצד שני מחרימים עשרות אלפי תומכי עצמה....

בגדו בחרדים כשהלכו עם לפיד לעקירת הישיבות. בגדו ביהדות כשהקימו את הכותל הרפורמי ותמכו בגיור רפורמי. בגדו בעם ישראל כשהלכו עם האח לפיד ומצד שני מחרימים עשרות אלפי תומכי עצמה. שמו מחללת שבת בראש, וארבע נשים עם כיסוי ראש ליבראלי. זה מפלגה דתית??? סמוטריץ נעבגד בפרץ. סילמן בגדה בבית היהודי. פרץ בגד בעצמה יהודית ובמוטי יוגב. בגדתם בקטין האומלל מהעינויים ועלילת הדם של דומא. בגדתם בנוער הגבעות, שבמקום לעזור לו להשתקם אתם רודפים אותו. שיא השיאים: קיבלתם היתר הלכתי לשקר ולהפר ברית חתומה, למען ארץ ישראל. מזעזע!!! ממילא יש סיבוב רביעי, אז להצביע עצמה יהודית, ובכל מקרה - לא לימינה!

אין תמונה?

אז יש ריח של שוחד,בושה, עכשו מובן למה החרדים צוחקים על הרבנים שלנו.

כנס שוחד

בושה וחרפה,לקנות רבנים בתקציב לישיבה שלהם, לא פלא למה הרב יהושע שפירא סגר את הגמרא,ומתרוצץ בארץ , להסביר להצביע למפלגת ימינה שתומכת בלהטבים, גיורים רפורמים, תחבורה ציבורית בשבת, שירות מעורב...

בושה וחרפה,לקנות רבנים בתקציב לישיבה שלהם, לא פלא למה הרב יהושע שפירא סגר את הגמרא,ומתרוצץ בארץ , להסביר להצביע למפלגת ימינה שתומכת בלהטבים, גיורים רפורמים, תחבורה ציבורית בשבת, שירות מעורב ביחידות צהל, בושה.

בצלאל

לא אחיזה

גלגל

אין הבדל בין שמואל לימין אלא שהשמואל מדבר דוגרי מה שבליבו והימין מפלפל ומשקר.

.

לא הייתה כל כך הרבה סלידה מהמפלגה המפלגת הזאת למה הם רוצים שאנחנו נקשיב לרבנים כשהם בעצמם לא מקשיבים. בושה שהרבנים שבויים בידי בנט ושקד שעשו להם בית ספר. לא משנה מי אשם,...

לא הייתה כל כך הרבה סלידה מהמפלגה המפלגת הזאת למה הם רוצים שאנחנו נקשיב לרבנים כשהם בעצמם לא מקשיבים. בושה שהרבנים שבויים בידי בנט ושקד שעשו להם בית ספר. לא משנה מי אשם, כולם אשמים

יהודי

יהודי עשיר אחד, מֵעשִירֵי יְרוּשָלַיִם, קָרא אליו אֶת מְשָרתוֹ ואמר לו: "בַּשבוע הבּא אֶערוֹך סעודה גדולה. ואתה, מְשָרתִי הנֶאמן, לֵך והַזמֵן אֶת חברַיי וּמַכָּריי, עשירי יְרוּשָלַיִם וְנִכְבָּדֶיהָ." הֶעָשיר נָקב בִּשְמות...

יהודי עשיר אחד, מֵעשִירֵי יְרוּשָלַיִם, קָרא אליו אֶת מְשָרתוֹ ואמר לו: "בַּשבוע הבּא אֶערוֹך סעודה גדולה. ואתה, מְשָרתִי הנֶאמן, לֵך והַזמֵן אֶת חברַיי וּמַכָּריי, עשירי יְרוּשָלַיִם וְנִכְבָּדֶיהָ." הֶעָשיר נָקב בִּשְמות כל חבריו וּמַכָּריו. "כל כך הרבה שֵמות..." מִלמֵל המְשָרת, "שלא אֶתבּלבּל," אמר לְעצמוֹ. ואמנם, אבוי, מֵרוב שֵמות טעה המְשָרת, וּבִמקום להזמין לַסעודה אֶת קַמְצָא, חברוֹ הוותיק של אדונו, הִזמין לַסעודה אדם בַּעל שֵם דומֶה, בַּר-קַמְצָא, שלא היה אֶלָא אוֹיְבוֹ וּשְׂנוּא נַפשוֹ של הֶעָשיר. בַּר-קַמְצָא הִתפּלֵא מאוד. "היִיתָכֵן," אמר, "ששׂוֹנְאִי המוּשבָּע מזמין אותי לִסעודה?" שָבוע שָלם חשב וחשב, וּלבַסוף הֶחליט: אִם שׂוֹנְאִי מזמין אותי, הוא בְּוַודאי רוצֶה להִתפּייס. אִם לא אֵיעָנֶה לַהזמנה אַעליב אותו, ואנו נישאֵר אויבים. עליי לְהֵיעָנוֹת לַהזמנה וּלהִשתַתֵף בַּסעודה. כְּשֶהִגיע יום הסעודה, לבש בַּר-קַמְצָא בֶּגד חגיגי וּפָנה לְבֵיתו של הֶעָשיר. ואוּלם הֶעָשיר, שהוּפתע לִראות אֶת האיש השָׂנוּא עליו, בַּר-קַמְצָא, יושב אל שולחן הסעודה, התרגז עד מאוד, פָּנה אל האורח הלֹא-קָרוּא וקרא: "הסתלק מִבֵּיתי! איני רוצֶה לִראות אותךָ! מדוע בּאתָ?" "מִשום ש... מִשום ש..." בַּר-קַמְצָא הֶחוִויר, ניסָה לומר שהוא הוזמן, כמו כל המוזמנים... אך הֶעָשיר לא הֶאזין. פָּניו אָדמוּ, והוא הוסיף לִצעוק: "עמוֹד וָצֵא!" "רְאֵה," ניסָה בַּר-קַמְצָא לְשַדְלוֹ, "בְּוַודאי חלה כאן טעות מְצַעֶרת... אבָל כָּעֵת יש לי רעיון. הארוחה על השולחן, הנִכבּדים מַמתינים, ואף אני רעֵב, מוכן וּמְזוּמן לַסעודה. מה דעתךָ שֶאֲשַלֵם לךָ תְמוּרָתה?" "לא יקום ולא יהיה!" קרא הֶעָשיר. "זה מעליב..." הִתלַחשו המוזמנים, אך איש מֵהם לא מחה. "סליחה," אמר בַּר-קַמְצָא, "אני מֵבין שחָלה כאן טעות... וּבכל זאת, אנא, אני אדם מכובד, אֵיני רוצֶה שֶיִלעגו לי, וַאני רעֵב. אִם תרשֶה לי להשתתף בַּסעודה אֶשתתף בַּהוצָאות. התֵדע מה נַעשֶׂה? נִתחַלֵק! אֲשלם לךָ תְמוּרת ארוּחוֹתֵיהם של מחֲצית הסועדים." "לא!" פָּסק הֶעָשיר. מה אֶעשׂה? – חשב בַּר-קַמְצָא והִשפּיל אֶת עֵינָיו. הוא לא יכול היה לִסבּול אֶת המַבּטים שנִנעצו בו. מַבּטים שכּמו אמרו לו: "בִּגללךָ, בַּר-קַמְצָא, אנו רק יושבים וּמַמתינים ולא אוכלים ולא שׂמחים בְּשִׂמחתו של חֲבֵרֵנוּ." ידו של הֶעָשיר כבר נִשלְחה אל צַוְוארונו של בַּר-קַמְצָא, כְּשֶבְּרֹאשו של האורח צץ רעיון נוסף, אחרון: "רֶגע!" אמר, "אל תְגָרֵש אותי! אֵיני יכול לָשֵׂאת אֶת הבושה. אִם תניח לי להישאר וְלֶאכול בְּחֶברת מוּזמָנֶיךָ – אֲשלם על כל הארוחות! על הסעודה כּולה!" דְממה נִשׂתָרְרה. הסועדים כולם תָלו אֶת עיניהם בִּפנֵי חבֵרָם הֶעָשיר. האִם הפַּעם יֵיעָנֶה לַהצעה? – תָהה כל אחד ואחד. הֶעָשיר לא ענה. הוא אחז בְּצַוְוארונו של בַּר-קַמְצָא, הֵקימוֹ בְּכוח מהכיסא וגָרר אותו אל עֵבר הדלת. "לֵך! הסתלק ולעולם אל תַראֶה בְּבֵיתִי אֶת פָּנֶיךָ!" קרא אחריו סָמוּק כולו מִכּעס, ודחף אותו בַּמדרגות. בַּר-קַמְצָא קם, ניעֵר מִבּגדיו החגיגיים אֶת האָבק, וּמִלְחָיָיו מָחה אֶת הדְמעות. לא איש אחד בִּלבד בִּייֵש אותי והֶעליב אותי – אמר בְּלִבּו – אֶלָא אנשים רבּים. כל מי שיָשב בְּאוּלם הסעודה ראה כיצד הֶעָשיר מַשפּיל אותי, ואיש לא קם לַהֲגָנָתי. כָּעֵת אֶנקום בהם אֶת נִקמתי. אֵלך אֶל הקֵיסָר הרוֹמִי השולט בִּירוּשָלַיִם ואומַר לו כי היהודים מוֹרדים בו. כך, הקֵיסָר בִּכבודו וּבְעצמוֹ יעניש אֶת נִכבְּדֵי יְרוּשָלַיִם שפָּגעו בי וּבִכבודי. לַמחרת הלך האיש אל הקֵיסָר הרוֹמִי ואמר: "היהודים מרדו בּךָ. הם אינם עושׂים מה שאתה מורֶה להם." כעס הקֵיסָר, כינס אֶת חַיָילָיו וְציוָוה עליהם לַהרוס אֶת בֵּית המִקדָש, ואֶת יְרוּשָלַיִם ציוָוה לְהַעלוֹת בָּאֵש. וכך, בִּגלל קַמְצָא וּבַר-קַמְצָא וּבִגלל שִׂנאַת חינם, חָרְבה יְרוּשָלַיִם.

לתשומת לב הרבנים

"כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב" .

ישעיהו

שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים