מסכנה התפילה לשלום המדינה. כל פעם שיש חושך בתוך האור של הגאולה, אנשים פוגעים בטרף קל – התפילה לשלום המדינה.

הגרי"א הלוי הרצוג כתב אותה והרבנות הראשית לישראל קבעה לאומרה, אבל לא הייתה להם דרך לשומרה מהתקפות.

המדינה קמה ומשגשגת להפליא, וברוב רובם של מקרים, הממשלה עושה דברים נפלאים, ולפעמים היא טועה, ובכאב עצום אנשים רודפים את התפילה לשלום המדינה. באמת מסכנה. היא לא אשמה.

לאחר הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון, יש שעזבו את התפילה לגמרי. מסכנה.

ויש אמרו אבל השמיטו חלקה: "שלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה", בלי הסכמתה.

ובמשך השנים היו עוד פגיעות. יש ששינו אותה ואמרו: "והעמד בראשה אנשי חיל יראי אלוקים, אנשי אמת שונאי בצע", בלי אישורה.

ויש הוסיפו לה: "חזק את ידי המתנחלים ואת ידי מגיני ארץ קדשנו", בלי לשאול אותה.

או "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו, בטל את ממשלת…, הנלחמת בעמך ישראל ובארצך ובתורתך הקדושה", בלי להתחשב בדעתה.

ומשום השפעת הבג"ץ על המדינה, רב אחד הציע לשנות את הנוסח מ"ברך" את מדינת ישראל ל"הקם" את מדינת ישראל. התפילה המסכנה הזאת לא יכולה להגיע אל המנוחה ואל הנחלה.

אגב, גם התפילה לחיילי צה"ל לא נמלטה מהתקפות. יש ששינו את התפילה מ"הוא יברך את חיילי צבא הגנה לישראל" ל-"צבא ישראל".  או הוסיפו: "הוא יברך את המתנחלים ואת חיילי צבא ההגנה לישראל, העומדים על משמר ארצנו".

ובאמת למה להשאיר את התפילה לשלום המדינה כמו שהיא?  משום שני נימוקים שכל אחד מספיק:

א. לפני שנים רבות נשאלתי: האם לומר את התפילה לשלום המדינה גם כאשר המדינה עושה דברים לא טובים, כיוון שכתוב "ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך"?

השבתי: אם הראשים, השרים והיועצים הולכים בדרך לא טובה, יש לומר פעמיים תפילה לשלום המדינה. עוד יותר יש לתת להם עצה טובה ולהאיר עיניהם, הרי בינתיים הם אלו המנהיגים את המדינה. אם לא נאמר את התפילה לשלום המדינה, זה אינו אומר שהם יתחלפו.

משל למה הדבר דומה: אני נוסע במטוס והמטוס אינו נוסע טוב. עורכים בדיקה ומגלים שזה בשל שהטייס אינו יודע לטוס. מה אתה מציע? לשבת ליד הטייס, לקלל אותו ולגדף אותו? ודאי שהמטוס יתרסק במהרה. אלא אדרבה, יש לומר: חזק ואמץ, היזהר. להציע לו כוס תה וכו'. כרגע – הוא הנהג. אין ברירה בעניין זה. כיוון שכעת יש מי שמנהיג את המדינה – בין אם הוא מתאים לכך או לאו – יש להתפלל שהוא יתפקד כמה שאפשר יותר טוב.

ב. פעם, אדם אחד רצה לשנות את הנוסח בעקבות בעיות במדינה ושאל את רב בית הכנסת, אם הוא מרשה לו לשנות את הנוסח כדי להתאים למצב. סירב הרב והסביר בצדק: "אם אתה תשנה, כל אחד ישנה. אם נתחיל לשנות את הסידור, לאן נגיע?"?

ופעם כתבתי מאמר "אני אומר תפילה לשלום המדינה", בקשר לקשיים באותו הזמן, ובתוכו רשמתי: "ממשלה הולכת וממשלה באה והגאווה על המדינה לעולם עומדת. יש הרואים את הצללים ויש הרואים את האור שלפני הצללים. ובכלל: אם יש צללים, סימן שיש אור. והאור הזה הוא כל כך מתוק. לכן אני אומר את התפלה לשלום המדינה".

אז אנו מבקשים לא לפגוע בתפילה המתוקה שבמתוקות, התפילה לשלום המדינה. נא לשמור עליה בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאודך.

והרב חיים נבון כבר הקדים אותנו ב"תפילה לשלום התפילה": "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את התפילה לשלום המדינה, הסמל הרוחני של הציונות הדתית. מכל יומרותינו, מכל תוכניותינו, רק תפילה אחת קטנה הכנסנו לסידור. הגן עליה באברת חסדך. אין עוד הרבה דברים שמאחדים אותנו. אתה היודע, שלוּ אני כתבתי את התפילה לשלום המדינה, הייתי מנסח אותה אחרת. ובכל זאת, כשאני חזן, אני לא משנה פסיק. לא משום שהתפילה הזו קדושה, אלא כי אני שייך לציבור גדול ואני חלק מעם שלם, ולא אעשה שבת לעצמי.  שלח אורך ואמיתך לרבנינו ולמנהיגינו, שיפסיקו לדייק בכל מילה, האם היא מביעה במדויק את עמדתנו ברגע זה. שיפסיקו להתפלפל ויחזרו להתפלל.  ונתת שלום בארץ, ושמחת עולם ליושביה".

ולסיום, מילתא דבדיחותא: אדם התפלל בבית כנסת ואמר את התפילה לשלום המדינה במבטא אשכנזי. במקום להגיד "ותקנם בעצה טובה מלפניך" אמר "וסכנם בעצה טובה מלפניך". כלומר, המנהיגים גורמים לסכנות. לאחר מכן, במקום לומר "כל יושבי תבל ארצך" ,אמר "כל יושבי סבל ארצך". גם אם הם מסכנים וגם אם יש סבל בארץ, נכון לעכשיו, הם פה. לכן אנחנו נצרכים לחזק אותם, לאמץ אותם ולהתפלל בעבורם.

אשרינו שזכינו למדינה, אשרינו שזכינו לתפילה לשלום המדינה.