בפוסט ארוך בפייסבוק הודיע שדר כאן רשת ב' ומגיש כאן 11 קלמן ליבסקינד כי כל עוד אראל סג"ל מושעה, גם הוא לא יגיע לשדר את תכניתם היומית. "כל עוד התכנית "קלמן וסג"ל", תהיה בלי סג"ל, היא תהיה גם בלי קלמן. אחזור לשדר בטלוויזיה, כשסג"ל יחזור."

בפוסט מסביר ליבסקינד מדוע היה אסור לתאגיד להשעות את סג"ל, למרות השתתפותו בשיר עם נתניהו. הוא עצמו הסתייג מהאירוע, אך ניתח אותו בשלושה שלבים:

"נתחיל מהעובדה הפשוטה, שסג"ל כלל אינו עובד התאגיד. הוא מגיש תכנית המשותפת לשנינו, כפרילאנס, ואת השיר השבועי שלו עם מגל ועם ריקלין הוא מבצע בשעות הפנאי שלו, לא במסגרת עבודתו בשידור הציבורי. האם זה מאפשר לו לעשות מחוץ לשידור הכל? לא. ובכל זאת כדאי לזכור את זה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שבחי ירושלים: סג"ל, מגל ריקלין ונתניהו

הלאה. בואו נדבר על העניין עצמו. אראל סג"ל איננו עיתונאי "רגיל". הוא לא מדווח. הוא לא מסקר תחום. הוא גם לא מגיש תכנית אקטואליה "רגילה". אראל סג"ל הוא ז'אנר בעיתונות. יש מי שאוהבים את הז'אנר הזה, יש מי שלא, אבל על דבר אחד אי אפשר יהיה להתווכח. התאגיד, כשפנה אליו והציע לו לשדר אצלו, רצה את זה בדיוק. לכו אל משדר הבחירות המרכזי של "כאן 11". סג"ל הושב אז באולפן על תקן נציגם של נתניהו ושל הליכוד. כך היה היחס אליו. כך נראה הדיון סביבו. אני מודה שמאד לא אהבתי את זה, אבל התאגיד לא יכול לשחק עם סג"ל בכל פעם מכיוון אחר, לפי צרכיו.

עכשיו בואו נלך אל העיקר. אם אנחנו מקבלים את הקביעה שלפיה הזמנה של ראש הממשלה לשיר עם שלישיית "שיר לשבת" את "שבחי ירושלים", כמוה כנטילת חלק בתעמולת בחירות – אראל סג"ל איננו היחיד שמשחק במגרש הזה. התאגיד, כמו כל כלי התקשורת, מלא בעיתונאים שעוסקים בתעמולה יומיומית. אם יש הבדל בין סג"ל לבין האחרים, ההבדל הזה משחק לטובתו. משום שסג"ל שם את זה על השולחן. "אני ביביסט", הוא אומר, "אני ליכודניק, אני מצביע ליכוד, אני משוכנע שנתניהו הוא מנהיג גדול, ואני אומר את זה מעל כל במה". למה סג"ל טוב מאחרים? כי הוא ישר, והוא לא משחק משחקים.

ולכן אני מעדיף אותו על פני מי שיושב במהדורת החדשות של "כאן 11" ומטנף על נתניהו ועל כל מי שלא בא לו טוב פוליטית, ומוצג לצופים, באופן צח ונקי, כ"פרשננו". אני מעדיף את סג"ל, ששם את הקלפים באופן גלוי, על מגישים שמשתמשים בזמן השידור שניתן להם, כדי לקדם את עמדותיהם הפוליטיות, במסווה של ממלכתיות, שאינה קיימת, ולא הייתה קיימת אצלם מעולם. הם ודומיהם עושים את זה מדי יום במסגרת השידור הציבורי, והנהלת התאגיד חיה איתם בשלום ובשלווה. אראל סג"ל עשה את מה שעשה בשעות הפנאי, והושעה."

השעיה של עובד איננה משחק ילדים

לליבסקינד יש ביקורת גם על הציוץ של 'כאן' שלעג לסג"ל, בסמוך להשעייתו.

"ועכשיו מילה על האופן שבו התנהג התאגיד אל סג"ל. אני כבר לא מדבר על כך שמארגון שכזה הייתי מצפה להזמין עובד לבירור, ולאפשר לו לשטוח את טענותיו באופן מסודר, לפני שמשעים אותו ופוגעים בפרנסתו.

השעייה של עובד איננה משחק ילדים בגן השעשועים של אגף הדיגיטל של התאגיד. סג"ל אולי איננו רעב ללחם, אבל הוא מפרנס משפחה, וכל יום השעייה פוגע בשכרו ובהכנסתו. להודיע לעובד שלך על השעייתו, ואז לדרוך עליו בלעג ברשתות החברתיות, זו התנהגות מבישה. והעובדה שגם אחרי הביקורת הציבורית, הציוץ הזה נמצא באוויר כבר שלושה ימים, ואיש בהנהלת התאגיד או במועצת המנהלים שלו לא עושה משהו כדי להסיר אותו, היא כתם על מצחו של התאגיד.

אתם מדברים על תקנונים? קודם תהיו בני אדם. אתם דורשים מאיתנו, העובדים, לכבד את מקום העבודה? קודם תכבדו אתם אותנו. וזה לא שהתאגיד לא היה ער לביקורת הציבורית. רגע אחרי שזו נשמעה, הנפיק התאגיד תגובה נוספת, כאילו מבחינתו העולם כולו הוא בדיחה אחת גדולה, וכתב: "הציוץ מבטא את ההערכה העצומה שחטיבת הדיגיטל של 'כאן' חשה כלפי יכולות הזמרה של אראל". איזה כיעור. איזה זלזול. איזה חוסר רגישות."