יש טיעון מאוד מקיאווליסטי שחוזר על עצמו בקרב תומכי ראש הממשלה נתניהו, לפיו, תגידו מה שתגידו על נתניהו- הוא מנהיג אדיר שמביא עוצמה אדירה למדינת ישראל, אז כמה סיגרים וכמה עיגולי פינות, אבל הנזק שווה את התועלת.

ההשוואה היא בדרך כלל לצ'רצ'יל. אדם בוטה, שתיין ולא הבחור שהייתה משדרך אותו לביתך, קונה ממנו רכב או סמארטרפון וגם לא בטוח שהייתה רוצה להיות שכן שלו, אבל זה האיש שעצר את הדבר הרע באמת- היטלר, בדרכו להחריב את העולם.

זה טוב ויפה, אבל אצלנו מודל המנהיג הוא אחר. אם נלך למנהיג האולטימטיבי: משה רבנו- אגדת חז"ל המפורסמת מספרת על מקור צמיחתו המנהיגותית בסיפור משה והגדי, כמעשה חמלה מוסרי. האיש גם היה כבד פה וכבד לשון, אפרופו הגמגומים שטופלים על גנץ.

גם דוד המלך כמשה, צומח כמנהיג בעל כורחו, איש רדוף ונמלט, שפעם אחר פעם לא מסכים לקלל את שאול; כשמאל חלש, חותך את כנף מעילו, אך לא מחסל אותו, ודווקא הורג את אלו שמבשרים לו על מות שאול ויונתן וממשיך השושלת: איש בושת.

גם בימי מלכותו, הוא מקבל את תוכחת נתן הנביא, לא ממהר לחסל את אבשלום בנו המורד (הרג מקובל בשושלות אחרות בהיסטוריה) ואפילו את הקללות של שמעי בן גרא הוא סופג לזמן ארוך.

נכון, דוד תופס את שאול כמשיח ה', וכך את המלוכה בישראל (שאותה רק הוא לבסוף יישם)- עוד כינוי שחלק מתומכי נתניהו מדביקים לו לאחרונה- (משיח ה').

אם העומד בראש הדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו מגלם את  משיח ה', הדבר אמור גם לכהונתם של בן גוריון, רבין ואפילו אולמרט- שהגיח לאחרונה שוב. אם התשובה היא לא, נראה שאנחנו במשחק אחר.

נסכם שאנחנו אכן דמוקרטיה פרלמנטרית שהעם בוחר את מנהיגיו, אך דמות המנהיג והציפיה ממנו נשענים על היסטוריה עמוקה יותר.

לכן ערכים ומוסר בקרב ההנהגה בישראל הם דבר חשוב ולא משהו זניח לטהרנים בלבד. והתנהלות נתניהו, במישור הפלילי ובמישור היחס ליריביו, הוא כן משהו שמונח על הכף, הגם אם נחליט שיש דברים חשובים יותר.

הלאה. גנץ הוא מרכז עם די אן אי של שמאל. זה ברור. עם כל הכבוד למפלגת תל"ם, שימינה לנתניהו (גם את זה יש לומר) גנץ בבית גידולו ובתפיסת עולמו נוטה שמאלה, לכשיהיו, והדעת נותנת שיהיו- לחצים. כשפנינו אל עסקת המאה המתרקמת.

שמאל זה לא דבר רע כשלעצמו, רק שבחמישים השנה האחרונות חדרה עמוק בקרב מחזיקי תפיסת עולם זו, קללת השטן משירו של גדול משורריה, נתן אלתרמן- שאמר כי הוא יוציא את תחושת הצדק מבניה בארץ.

והחשש הנוסף שמונח לפתחם, הוא שכאשר מישהו שם יוכל לבצע מהלכים שנתחרט עליהם למשך דורות, יעשו זאת בלי סנטימנטים. כך ההיסטוריה מלמדת.

כדאי גם לשים בפרופורציות את כל החרמות והקונמות והקואליצות שמוקמות על הנייר. אחרי הבחירות, כפי שלמדנו בשתי הפעמים האחרות הכל מסתדר מחדש.

נחזור לנושא שאי אפשר להתעלם ממנו. המאבק המשפטי, על זהות גופי החקירה, המשטרה, הפרקליטות ובג"צ ותפירת התיקים. יש לזכור שנתניהו היה הבלם העיקרי של שינוי פני הדברים- הגם ששם את כחלון כאיש קש, כי נתניהו כמו נתניהו, ידע שזה יוכל לפגוע בו בבייס. והשאלה אם הדרך לשינוי, הוא הרס כל המערכות, עד ליצירת אנרכיה בציבור.

אז בסבך ההשמצות ודיס האינפורמציה, קטעי הדברים והמניפולציות, כל אותם דברים שרצים אצלנו ברשתות החברתיות. כדאי לזכור את העיקר. לשים את הסוגיות העיקריות מול העיניים ולהזיז את ההשמצות, שנהנים להתפלש בהם.

בסוף זה גם חלק מהקרעים שנהנים לחטט בהם בתקופת בחירות שהתארכה אצלנו הרבה מעל הצפוי. ובמכלול השיקולים כדאי לסדר את הדברים לשקלל אותם ולהכריע לאורם.