כל מערכת בחירות מביאה איתה שיח מבורך על חלקם של יוצאי ספרד בקרב הציונות הדתית. ואולם, בשלל הניתוחים הפוליטיים אנו זונחים את העיסוק בשאלת חלקם במערכת החינוך הדתית.

השיח סביב בציבור המסורתי שגובר רק סביב תהיות על מיקומו של אלי אוחנה למשל ברשימות, מעלה את הבעיה במלוא עוצמתה: המסורתיים נספרים על ידינו בקלפי, אך לא בשגרת החיים – במערכות החינוך הדתיות.

בהערכה גסה אני עד בכל שנה ל 4-3 בתי ספר דתיים שהבריחו מעליהם באופן גס את הציבור המסורתי מבלי לדאוג לו לחלופה בחינוך הדתי. כרגע למשל אני מביט בדאגה על מקום שבו המערכת שוברת את כל הכללים על מנת להכיל 15 ילדים חרדיים לאומיים, שהוריהם מתעקשים על ייחודיותם גם ביחס לתלמודי תורה ציוניים אחרים שכבר קיימים באזור.

הם לא מוכנים להיכלל באף תלמוד תורה ציוני קיים ולכן הכניסו אותם כמוסד מתבדל בתוך ממ"ד רגיל שבו יש תלמידים מסורתיים רבים. פיצולי הפיצולים לא רק יוצרים מוסדות קטנים, אלא גם מביאים לסגרגציה חברתית שבה יש אליטה ויש סוג ב', ואף אחד לא רוצה להיחשב סרח עודף.

מניסיון והכרות עם מקרים דומים, הכניסה של תלמוד תורה חרדי לאומי לאותו ממ"ד רגיל, תביא להברחה משוערת של כ-50 הורים מסורתיים אשר יעזבו את בית הספר שעומד לשנות את עורו ולהפוך למוסד חרדי לאומי. בשקט, בשקט עשרות משפחות מסורתיות יבינו היטב שאין להן מקום בחינוך הדתי ויעברו לחינוך הכללי. לא ארחיב כיצד זה יקרה, אך התהליך ברור והסטטיסטיקה מוכיחה זאת. לעתים רבות מידי, גרעין של משפחות בא על מנת ל"הציל" את המקום (או את עצמו) אך הוא דוחק את רגלי מי שמאמינים בשיטת חינוך אחרת שאינה מוגדרת כ"תורנית".

בשבוע שעבר שיתפתי את המקרה הנ"ל עם אחד ממייסדי נאמני תורה ועבודה, איש חינוך שהיה ראש מכללה דתית לחינוך. "זה לא חדש" הוא נאנח. "סיפורים דומים קרו לפני 40 שנה, עם הקמת מוסדות רשת נעם ומהפכת הישיבות התיכוניות".

לטענתו הם היו טריגר מרכזי (אם כי לא היחיד) להקמת מוסדות החינוך של ש"ס שבאותם ימים קלטו את אלו שהרגישו סוג ב' במוסדות הציונות הדתית. היום מרבית מוסדות החינוך של ש"ס אינם אלא מוסדות חרדיים רגילים, ואולם, לפני כ-30 שנה, רבים מהם היו מוסדות שקלטו את הציבור המסורתי שלא רצה להיחשב סרח עודף ע"י מי שהובילו את ה"מהפכה התורנית" של החינוך הדתי.

עשרות שנים עברו וה"מהפכה" ממשיכה ודוחקת החוצה את הציבור המסורתי. "מהפכת הגרעינים התורניים", שהתווספה בינתיים, הביאה זאת גם למקומות בהם לא דרכה עדין רגלו של בן הציונות הדתית. וכמו תמיד אחדד שאין גרעין אחד דומה למשנהו איני בא כאן להכליל על כלל הגרעינים התורניים שחלקם מאוד מודעים לבעייתיות הנ"ל ופועלים ברגישות הנחוצה. אך די לנו בכמה גרעינים בודדים על מנת לשנות 3-4 בתי ספר בכל שנה ולדחוק משם את הציבור המסורתי.

לכל התהליכים הללו קשה לשים לב משום שהם סוציולוגיים ולא ביולוגיים. לעיתים רבות ההדרה מובלת בידי רבנים ספרדים בעצמם, או בידי גרעין תורני שכל כולו מילים של אהבת ישראל ואחדות.

כל עוד הציונות הדתית תמשיך לממן ולגבות גרעינים תורניים באופן אוטומטי, מבלי למדוד כל אחד לגופו ומבלי להביט על התהליכים החברתיים שכל אחד מהם יצר בעירו, הבעיה רק תחמיר ואנו נמצא עצמנו רק עם הזהים לנו ולא עם מי שרוצים קרבה חלקית לתורה.

לאחרונה התקיים מסע התרמה לגרעין תורני שכזה. הגרעין בחר להעלות על נס את אלו שהם קרבו לתורה. לו הייתי יכול, הייתי מעלה על נס את כל אותם ההורים שסיפרו לי כיצד אותו גרעין הרחיק אותם מהתורה ואת ילדיהם ממוסדות הממ"ד. עבורם, גם אם אלי אוחנה יעמוד בראש האיחוד המאוחד של כלל מאוחדי הציונות הדתית – זה לא יחזיר את תחושת ההשפלה אותה חוו עת הודרו מהממ"ד המקומי.

היום הם לומדים בחינוך הכללי. נראה לכם שהם ירגישו חלק מהציונות הדתית?

=======

שמואל שטח, הוא מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה