אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עץ של געגוע – סיפור לט"ו בשבט על עץ אחד בשא-נור

יוסי דגן נזכר בעץ שנטע באדמת שא-נור, סמוך לבית הכנסת. "בכל פעם שאני זוכה להגיע לשא-נור אני מנשק בגעגוע את האדמה,והולך לבדוק את העץ שלי - העץ שלנו ואני יודע שהוא, גם הוא, מחכה ליום שנחזור הביתה"

עץ של געגוע - סיפור לט"ו בשבט על עץ אחד בשא-נור
  צילום: אור יזרעאלי

זהו סיפור על עץ מיוחד. את העץ הזה נטעתי באדמת שא-נור, סמוך לבית הכנסת, גן השעשועים והמצודה העתיקה.

נטעתי אותו יחד עם השדרן ולוחם ארץ ישראל אדיר זיק זצ"ל ויבדל"א הרב שמואל אליהו שליט"א. לצערנו, לפני כ-15 שנה נעקרנו מבתינו ביד זדונית והבתים נהרסו. נשארו רק בית הכנסת, היחיד מבתי הכנסת בגוש קטיף וצפון השומרון שלא נהרס (כוסה בטונות של חול), המצודה העתיקה במרכז הישוב, לצידם נשארו רק העצים והפרחים.

עוד באותו נושא

כך הולכים המועמדים: לפני הבחירות, יוצאים לנטיעות


4

מאז, בכל פעם שאני זוכה להגיע לשא-נור אני מנשק בגעגוע את האדמה,והולך לבדוק את העץ שלי – העץ שלנו. העץ גדל. האהבה, הכאב והגעגועים הם כנראה הדשן שלו. העץ גדל ופרח, ובכל ביקור בשא-נור אנחנו מתראים. ואני יודע שהוא, גם הוא, מחכה ליום שנחזור הביתה.

(בתמונה: בצילו של העץ בשא-נור, יחד עם בני הבכור יאיר רחבעם)

זה הסיפור שרציתי לשתף אתכם בו לכבוד ט"ו בשבט, יום חגה של ארץ ישראל.

אני כותב אותו בדמע, אבל גם באמונה גדולה ובאופטימיות.זהו סיפורו של העץ שלי – שלנו.בשא-נור שלי, שלנו. הוא מצפה. כולנו מצפים.

 

יוסי דגן, הוא ראש מועצה אזורית שומרון ומעקורי שא- נור בצפון השומרון

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו