קראתי כמה ביקורות על הסרט "קשר חופשי" בעיתונות המגזר.

רמזי הדברים הטרידו אותי (בעיתונים לא העזו לכתוב במפורש במה עוסקת העלילה), אך כאשר בני ביקש לצפות בסרט, שהוקרן ביישובנו, החלטתי שאם הרב שמואל טל שליט"א נתן הסכמתו, אין לי מה לחשוש, והרשיתי לו, לבתי הגדולה ולעצמי לצפות בסרט.

צפיתי בסרט בהלם ובזעזוע. לאחר שנרגעתי, ניסיתי להגדיר לעצמי מה כל כך הפריע לי והגעתי לתובנות הבאות:

1. זהו ניבול פה, כפשוטו. "הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכין עליו לרעה" (שבת ל"ג ע"א). הגמרא מדברת במצווה, הנחגגת ברוב עם ושמחה, ובכל זאת, אין מזכירים אותה במפורש. היא עניין שבינו לבינה, צנוע ונסתר, ומי שמדבר עליה, מנבל את פיו ומוחק בכך שנים של שכר על תורה ומעשים טובים. כל זכויותיו אינן עומדות מול גילויים של עניינים שהשתיקה יפה להם.

עדינות, צניעות, רגישות וטעם טוב אינם עניין של מותר ואסור, הם קודמים להם, הם חלק מדרך ארץ שקדמה לתורה. אפילו בעולם הפרוץ שבו אנו חיים, שבו חושפים הכל, ומדברים על הכל, אפילו בעולם הזה, נושא האוננות כמעט שאינו מדובר. נראה שעדיין נותרה מעט בושה, שנותר בדל של הבנה כמה כיעור, בדידות ואומללות יש בחטא זה.

כיצד יתכן שדוקא אנשים שבאים מלימוד תורה אינם מבינים זאת? במקום שבית המדרש ישמר רמה של עדינות והתרחקות מכיעור, הוא מפיק תוצרים שיביכו את אחרון מנבלי הפה החילוניים! מה יקרה כשהסרט הזה יגיע לעיניים חילוניות? "אהה", יגידו, "אז בזה אתם עסוקים כל היום…" איך אפשר להיות כל כך מנותקים? איך אפשר לאבד כל מבוכה ובושה?

צפו בטריילר לסרט "קשר חופשי"

[[[http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=1-8ZYvLTXrA]]]

2. המחשבה שעיסוק ודיון בשמירת הברית יקדמו את ההתמודדות עם חטא זה שגויה מיסודה. כידוע לכל עוסק בחינוך מגיל הגן ומעלה, הדרך הנכונה, הקלה והבריאה להימנע מצרות היא להעסיק את התלמידים בפעילות חיובית. מעשים רעים נובעים בדרך כלל מבטלה ומשעמום, ומי שעסוק בעשיה, אין לו זמן לחטוא (כדברי הקוצקערלחסידיו).

אזהרות והתראות רק הופכות את מושא האזהרות למסקרן, מפתה ומושך. אין טעם לדוש בסכנות האינטרנט והסרטים הלא צנועים, ולצייר בפרטי פרטים את השפעותיהם השליליות. כך רק מעצימים את הבעיה. צריך לדאוג לגודש של תעסוקה חיובית, לעומס טוב של פעילות פיזית (החסרה מאד במוסדותינו!), שכלית ומעשית, ואז, לא יוותר לנערים זמן וכוח לחטוא.

אני תקווה שהסרט הזה יגנז (אפשר אולי לתיתו בידיהם של יועצים חינוכיים, ככלי עזר לעידוד נערים המגיעים למצבים קשים, במסגרת של טיפול אחד על אחד), ושיוצריו (המוכשרים) יבטאו את יכולותיהם ביצירות שיקדשו שם שמים ויועילו לכלל ולפרט.

==

המאמר הופיע ב'בסוד שיח' בעריכת שאול שיף.