רב גדול אחד אמר, שכיוון שבפועל המערכת המשפטית היא ששולטת על הכל, ולא העם, אז אין יותר מדינה, ואין לומר תפילה לשלום המדינה, אלא יש למדינה להקים מדינה. מה הרב אומר?

וודאי שיש לנו מדינה. אולי אמר כן לשון גוזמא. חז"ל אומרים שאפילו התורה מדברת לפעמים בלשון גוזמא, כגון "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים א, כח).  וכן חכמים לפעמים דיברו בלשון גוזמא, כגון על הכועס כעובד עבודה זרה, כמובן זה חמור לכעוס, אך ודאי אין דינו כעבודה זרה.

לגופו של עניין, אם מערכת המשפט היא ששולטת, למה זו עדיין מדינה?

קודם כל, לא רק היא שולטת, אלא גם היא, במידה מסויימת. כמובן יש לתקן בנחישות ובעמל, אך אין להפריז בתיאור המצב. אבל לגופו של עניין, מדינה פירושה כמו שאמר הרמב"ן שלא נעזביה ביד זולתנו מן האומות (ספר המצוות לרמב"ם מ"ע נוספת ד), כלומר שלטון יהודי ולא תורכי או בריטי.

גם הפוסטמודרניזם הורס אושיות המדינה

בוודאי. זו סכנה ממש. הוא טוען שאין ערכים מוחלטים, אלא כל אחד מחליט, איש באמונתו יחיה: מי איש ומי אשה, מי יהודי ומי גוי, מה שבת ומה חול, מה טוב ומה רע, מדינה יהודית או מדינת אזרחיה. ודאי, זה אסון, ויש לתקן. אך אין זה אומר שאין יותר מדינה, ויש להודות לד' עליה יומם וליל.

להודות על אף החסרונות החמורים?

כן. הרמב"ם כותב פתיחה ארוכה להלכות חנוכה, שהמלכות חזרה לישראל מאתיים שנה. והרי זו הייתה מלכות נוראה, ינאי הרג את הסנהדרין, הורדוס הרג בית חשמונאים. יש אומרים שאותם מלכים היו עושים ביום אחד יותר פשעים מכל ממשלות ישראל מאז קום המדינה.  ובכל זאת, אנו חוגגים חנוכה. כי זה לאין ערוך יותר טוב משלטון יווני.

מי שאומר שיש להקים מדינה, האם אין זה סוג מרידה במלכות?

לא. זה סוג של זירוז. זה מזכיר סיפור דומה ולא דומה: מעשה באנשים שלא היו שבעי רצון ממדינת ישראל, והחליטו להקים מדינה חלופית, שכינו אותה מדינת יהודה, ואפילו הנפיקו בולים. שמעתי ששאלו על כך את הג"ר אברהם שפירא האם אין זה גדר מרידה במלכות, השיב: זה גדר שטויות.

ו"עסקת מאה" אינה שטויות?

ודאי שטויות. זה מזכיר את הספר המפורסם של ברברה טוכמן. "מצעד האיוולת", The March of Folly, בו היא מתארת טעיות גורליות של מנהיגים, כגון אפיפיורים, אנגלים, אמריקאים, גרמנים, יפאנים ועוד. אמנם התיאוריה שלה שנויה במחלוקת, אז בכל זאת יש בה מן האמת. גם אנחנו, לצערנו, התברר למפרע אלו טעויות גדולות עשינו בהסכם אוסלו ובחורבן גוש קטיף.

איך אנשים חכמים עושים טעויות?

מרמים עצמם על ידי הדמיון. דוגמה לכך הוא הסוס הטרויאני. היוונים עשו את עצמם כאילו עוזבים, ורק השאירו סוס גדול יפה מעץ כתשורה לאלים. אנשי טרויה מאוד התפעלו והכניסו אותו לעיר, ואז פרצו ממנו חיילים מוחבאים, פתחו את שערי העיר, ובסוף היא נכבשה. כך, "עסקת המאה" נראית מאוד קוסמת, אז באמת היא רמיה, כדי לגזול מאתנו חלקים גדולים ממדינתנו.

ובסיכום?

אנו שמחים מאוד שיש לנו מדינה. אילו פינו מלא שירה כים, אין אנו מספיקים להודות לד'. אך יש עוד הרבה דברים חמורים לשפר, להגדיל את האור.