אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

יש לי יום הולדת; השמחה רבה?

יש לי יום הולדת; השמחה רבה?
  (צילום: הדס פארוש\ פלאש90; תמונה קטנה: אליאור בן חיים)

אוטוטו יש לי יום הולדת.

כן, אני חוגגת בתאריך מקסים, האילנות ואני ביחד. אחלה תאריך בחרתי לי, ט"ו בשבט. הכל סביבי פורח ומלבלב. אלא, שהפעם, איך לומר? אני קצת פחות.

אני יודעת אני רק בת 22, אבל ממש בוגרת לגילי (אם נתייחס לגילי הכרונולוגי אני באמת בת 71. אבל, יש לי ספירה מקבילה. ספירה בה אני מונה כל פעם שהתחדשתי, כל פעם שערכתי שינוי מהותי, בהיבט הזה אני רק בת 22).

החלטתי לשתף אתכם ברגשות ובמחשבות שמעסיקות אותי בזמן האחרון. עוד בצעירותי עוררתי המולה סביבי. כזו אני, סוערת ובועטת. אני מאמינה שכשעושים דברים זה מייצר רעש וגם אם לפעמים זה לא נשמע כל כך טוב בגדול, אני מצליחה להזיז דברים קדימה.

העניין הוא שכשהייתי צעירה הרגשתי מכובדת וממלכתית יותר, אולי קצת מתנשאת ,אבל זה לגמרי חלק מהעניין. והיום? אומר לכם בכאב, היום אני מרגישה קצת זולה. יכול להיות שעברתי את הגבול, שמשנה לשנה שחטתי עוד כמה פרות קדושות ופשוט התחלתי לאבד זה. אני חשה את הסביבה, את המבטים המזלזלים, המיואשים והסקפטים שאתם נועצים בי. והנורא מכל והכי כואב לי, זו האדישות.

אני מנסה בכל כוחי לייצר כותרות, לתת לכם להרגיש שאני באמת דואגת לכם. שאתם בראש מעייני ואני.. אני כאן לרשותכם. אבל, האדישות שלכם מאותתת לי שהמסר הפעם לא עבר. אולי גם אתם התבגרתם? כבר מזמן שלא ניתנה לי ההזדמנות, לנצל את הזמן בליצור, לחדש ולהתקדם. כבר יותר מידי זמן שאני עסוקה בנראות שלי. זו הרגשה איומה.

אני בת 70, אוטוטו 71 ואני לא מצליחה לחבר את עצמי. כמוני-כמוכם. גם אני קצת עייפתי. ובכל זאת, לקראת יום הולדתי הקרב, אני ממש מבקשת את אמונכם. מבקשת שתאמינו בי. תנו לי עוד הזדמנות לנסות להוכיח לכולכם שביסוד, אני עדיין ממלכתית, שנותר בי עדיין קצת כבוד. זכרו את כל שפעלתי ב- 70 השנים האחרונות ועם כל הענווה, זה בהחלט מעורר התפעלות.

האמינו שבאתי לעבוד למענכם. שאתם והמדינה שלנו עדיין בראש מעייניי. האמינו שאני ראויה לכם ואתם ראויים לי.

שלכם באהבה, כנסת ישראל.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו