סיפורו המרגש של עשאהל שבו, שבפיגוע באיתמר בשנת 2002 איבד את אמו ושלושת אחיו, ובעקבות פציעתו הקשה נאלצו הרופאים לקטוע את רגלו: "הפכתי להיות ילד מאוד סגור ומאוד מופנם, בחצי שנה הראשונה שלי בבית חולים לא דיברתי עם אף אחד".
לעולם הכדורסל הוא הגיע עם כסא גלגלים בלי שום ניסיון או ידע מקדים אבל הפוטנציאל הביא את עשהאל לעולם אחר וכבר אחרי שנה הצטרף עשהאל לנבחרת ישראל.
כיום, אחרי 7-8 שנים בנבחרת הוא כבר מהשחקנים המובילים וחתם בקבוצת המבורג הגרמנית.
הקשיים הכלכליים בענף הכדורסל בו הוא משחק הביאו לו פתח דרך הליגה הגרמנית שם חתם בקבוצת המבורג היוקרתית: "שם עשיתי את הקפיצה הגדולה".
עשאהל החליט לחזור לארץ למרות לאהבתו הגדולה לכדורסל כי הוא צריך את המשפחה שלו: "אני הכי מתגעגע לאמא שלי", מספר עשאהל ומעלה זיכרונות על החזרה שלהם מבית הספר ביחד כשהיה בן 9: "לפני כל משחק אני אומר: אמא זה בשבילך – אני אעשה אותך גאה. לבוא עם הלב ולהראות לה: תראי איפה הבן שלך היום, אחרי כל מה שעברנו – זה מבחינתי הכבוד הכי גדול".
תגובות