הכתבה בכאן על הנהר הסודי שהתגלה ליד ים המלח מעלה דיון ער בין מדריכי טיולים, גאולוגים וחובבי טבע על אותו נהר שנעלם מעיני הציבור.

ההידרולוג יוחנן ארצי, ממייסדי המרכז ללימודי שדה בירוחם שגם עובד במפעלי ים המלח הסביר בפוסט בפייסבוק: "אני עובד מעל 20 שנה בבריכות האידוי של ים המלח. ראיתי עכשיו כתבה של דקה מעין פרומו על "תגלית" לכאורה בדבר קניון שמסתירים מהציבור. התגלית העיקרית להבנתי היא הבורות וחוסר הידע של אנשים המגדירים עצמם כמומחים".

"אל תפנטנזו על מסע אבובים והשתכשכות בבריכות", מזהיר ארצי, "המים באפיק מרוכזים מאד ונפילה לתוכם או בליעה שלהם מסוכנת מאד. להבנתי המקום מצוי מעבר לדרך הפטרולים, ואסור להסתובב שם ברגל. בנוסף לכך האזור זרוע בבולענים וקריסות קרקע, והוא מאד לא יציב. ולעיתים נמצאו באזור מוקשים שנסחפו מהגבול".

הוא גם מסביר את המהלך שהוביל ליצירת האפיק: "עקרונות תהליך הייצור לא השתנו. שואבים מים מים המלח לבריכות אידוי, המים מוזרמים דרך שרשרת של בריכות מתאדים ומתרכזים. ההתרכזות גורמת לשקיעת מלח בישול וקרנליט והתמיסה הסופית מוחזרת לים. ואכן כשם שהמפעל שואב מים ומציף בריכות הוא גם מחזיר אותן לים. התמיסות הללו חוזרות לים המלח דרך אפיק נחל ערבה. בשל הפרשי הגובה ההולכים וגוברים בין הבריכות לים, המים החוזרים לים מהבריכות ובעיקר ומי השטפונות עונתיים בנחל ערבה מעמיקים את אפיק נחל ערבה ונוצר נקיק זורם. חשוב להבין כי אין שום סוד ואין שום דבר נסתר,להפך. המשרד לאיכות הסביבה מאשר ומדווח חודש בחודשו לגבי ההחזרה לים, ומכיר את מתווה ההחזרה".

גם במכון הגאולוגי הגיבו אתמול לכתבה: "חוקרי המכון עוסקים בהתפתחות מקטע זה של נחל הערבה ודלתת המלח בשפכו מאז סוף שנות ה-80. המחקר פורסם במאמרים ובמספר רב של כנסים מקצועיים וציבוריים בארץ ובעולם. רק לאחרונה סיים אלעד דנטה דוקטורט העוסק בנושאים אלה. יש להדגיש שאין לטייל באיזור. האיזור מסוכן וזרוע מוקשים הנסחפים בשטפונות ומפוזרים לאורך הנחל (על הגדה, על הטרסות ובערוץ עצמו), גם במקטע המוצג בכתבה. המוקשים אף יכולים להיות קבורים תחת שכבת סדימנט דקה. בנוסף, התשתית באיזור מאוד לא יציבה: הגדות קורסות באופן פתאומי ותדיר וקיימים בסמוך שדות בולענים פעילים".

אורן אהרוני שפרסם את הכתבה כתב היום (שלישי) בטוויטר: "מפעלי ים המלח של משפחת עופר פוגעים בטבע האדיר שאנחנו חושפים השבוע, הם מנסים לשכנע את כולם שאין סיפור. אל תאמינו, החביאו מוועדות התכנון את הדברים המופלאים שיש במקום, ויש כוונה לפגוע עוד יותר בשטח".

מנהל בית ספר שדה כפר עציון ירון רוזנטל כתב בפייסבוק:  "רבים מהמטיילים, כולל אני, חשבו שיש תעלה שמובילה מים בתוואי הזה, אבל מעטים ידעו שמדובר בנהר כל כך מרשים. מדובר בגילוי אדיר…

אני לא מקבל את העמדה של אנשים שעובדים במפעלי ים המלח, וטוענים שאין כאן ביג דיל. יש כאן שטח עם תופעות טבע בלתי רגילות, שהמפעלים חייבים לאפשר גישה אליו לציבור הרחב, ובוודאי שצריך לתת לאנשי שמירת הטבע לפקח על כל שכיות החמדה שיש שם.

אני קורא כל מיני פוסטים, שהמכון הגיאולוגי מכיר וחקר את הנושא וזה בדיוק הדבר הכי חמור בכל האירוע הזה: במקום לפרסם לקהל הרחב בעברית, החוקרים מפרסמים רק בכתבי עת שמתפרסמים בחו"ל ובאנגלית. זה אולי נותן להם קרדיטציה אקדמית, אבל חובבי ידיעת הארץ לא חשופים למידע המקצועי הזה.

ציבור שומרי הטבע לא מכיר את הנושאים האלו ואח"כ אין פלא שאין מי שיעצור את רשויות התכנון. בעבר ציבור החוקרים רצה להגיע לציבור הרחב. היום זה לא מעניין את רובם המוחלט!

רוזנטל מסכם: "הלקח מכל האירוע הזה, הוא שככל שהטבע יונגש לציבור הרחב, בכל ההיבטים, כך הסיכוי שהוא יישמר עולה. וזוהי חובתנו להוביל מהלך של הנגשת הטבע והמחקר לציבור הישראלי."