אפשר להגיד הרבה דברים על נפתלי בנט, בדבר אחד אין ספק, הוא אמיץ. הדבר הקל ביותר היה לחבור לאיחוד. לסתום את האף, להגיד אין ברירה, חייבים להציל את הגוש, וכהנה וכהנה ושוב לראות את עצמו בכנסת הבא בוודאות.

אבל בנט החליט אחרת. הוא החליט לקחת את הסיכון כדי לנסות לשבור את הפלונטר הפוליטי. הוא גם באמת לא יכול לשבת עם איתמר בן גביר. בנט מייצג רבים במגזר שאינם נמצאים בעמדות שהרב רפי, סמוטריץ' ובוודאי עוצמה יהודית משקפים. בנט גם מסתכל רחוק. הוא רוצה יום אחד להיות ראש ממשלה. הוא בטוח שיום אחד התפקיד יגיע אליו, כי לו הוא ראוי. למי שמלגלג שיזכור שפעם הוא הציב את תפקיד שר הביטחון וזה נראה היה לא ראלי בעליל. נכון שהנסיבות היום בגינם הוא הגיע לתפקיד עקלקלות, אבל זוהי הפוליטיקה.

נתניהו שלחץ מהתחלה לאיחוד עם עוצמה יהודית, כבר בפעם השלישית לא מוכן לקחת אותם על עצמו והוא יודע למה. בנט גם מבין שגם אם המטוטלת נעה כרגע לצד אחד, הציבור נמצא יותר במרכז. הוא לא יכול להרשות לעצמו לרוץ יחד עם תומכי כהנא. הכהנא היחיד שהוא יכול לצידו זה מתן.

לא נסתרת מעיני העובדה שבנט כשפירק את הבית היהודי בתחילת הדרך, אשם גם הוא במצב הפוליטי הנוכחי. רק צריך לזכור גם את המשחק האגרסיבי של נתניהו בכל פעם במגרש של הציונות הדתית, את הפערים שהתפתחו בציבור, כשהאיחוד הלאומי עם מוסדותיו דרשו תמיד יותר, ושאר הטלאים ממנה הורכבה הציונות הדתית שגדלה והשתנתה ואת הפערים אנו חווינו בעוצמה בימים האחרונים, ובכל פעם לקראת סגירת הרשימות בכל סבב. לזה תצרפו את שתיית המנדטים האגרסיבית של נתניהו- שלבסוף גם פגעה בו וגם הוא מסר ליריבו את תיק הביטחון, ותקבלו עוד מרכיב במשוואה.

הפעם בנט שוב יוצא לסיבוב מסוכן, אך נראה שאין ברירה בתקיעות הפוליטית הזו. ריצה בדבוקה אחת הייתה מאבדת באופן ודאי אנשים שילכו לכחול לבן או למפלגות אחרות. המצב הזה שהכל נשאב לסיפור ביבי או לא ביבי, לא מביא מוצא לימניים לא ביביסטיים. לא לדתיים שלא מוצאים את עצמם בין הרב רפי לסמוטריץ'. במצב הזה בנט ניסה ומנסה למצוא מוצא.

קל זה לא יהיה. שתי המפלגות נלחמות על אותו אלקטורט פוטנציאלי. אפשר לשמוע כבר את זעקות הגוועאלד של שתיהן, בחשש שאחת מהן תישאר בחוץ, כאשר נתניהו ינסה גם הוא לצבור כמה שיותר מנדטים אל מול כחול לבן, שלנוכח האיחוד בשמאל תוכל לפתוח פער בפסגה.

בנט צריך לשחזר את אותם ארבעה מנדטים פחות 1400 קולות עם ליקוט של זהותניקים לשעבר ותומכי כחלון. אם בחירות היו נוסחה מתמטית זה היה כמובן פשוט. בנט גם מגיע מתפקיד שר הביטחון ומקווה שזה ייתן לו עוד יתרון. וגם הניגון "אתם לא רוצים לראותם את איילת ונפתלי בחוץ" עוד יתנגן על מצפון המצביעים.

איחוד הימין מגיעים חבוטים, לאחר מלחמת התשה בין הצדדים, קמפיין אגרסיבי של פריימריז פתוחים ששחק את הלגיטימציה של הבית היהודי עד דק, המון דם רע וחשדנות הדדית. אבל אולי האיחוד הלאומי והבית היהודי עם תמיכה לא מבוטלת כלל של תומכי עוצמה יהודית יוכלו לעבור את אחוז החסימה ואפילו בכבוד. בן גביר וסמוטריץ' מוכשרים מאוד. גם המותג הבית היהודי- כבית של הציונות הדתית משחק תפקיד.

עכשיו בנט צריך להפשיל שרוולים ולגרוף מצביעים. יש הרבה כמיהה לממלכתיות- היכן שאבדה מן הארץ, לערכים, גם בקרב ציבור גדול שמזוהה עם הימין. ציבור שלא מקבל בקפסולה אחת ימניות עם ביביזם, עם התלהמות, עם מלחמת כל בכל וקיצוניות בסוגיות דת ומדינה.

ולכל זה אני מסייג. כי מי יודע וביממה האחרונה נתניהו יפעיל מכבש לחצים, ישריין אצלו מישהו כפי שהיה עם בן דהן ונמצא את עצמנו בסיפור אחר.