הציוני הדתי החדש והציוני הדתי הישן

הציוני הדתי הישן

בישיבה התיכונית שלמדתי בה, הזמינו פעם את הרב דב ביגון להרצאה. הרב ביגון סיפר על התהליך שעבר ועל חזרתו בתשובה ועל המכון שהקים.

בסוף דבריו הוא נתן זמן לשאלות. אחד התלמידים שאל אותו על ההבדל בין כיפות סרוגות לכיפות שחורות. הוא השיב: "כשחזרתי בתשובה שאלתי מה ההבדל בין כיפה סרוגה לכיפה שחורה, והסבירו לי שכיפה שחורה זה מי שהוא דתי ברצינות, ומקפיד על כל המצוות בקיצוניות, וכיפה סרוגה זה משהו באמצע, כזה פרוה, לא ממש דתי ולא ממש חילוני. והיום אני מבין שזה לא כך". "ומה אתה מבין היום?" שאל השואל. "היום אני מבין שגם כיפה סרוגה זה מי ששומר בדבקות על כל המצוות, וגם…".

על ה"וגם" הזה נייחד כאן את הדיבור.

אבל לפני שנייחד את הדיבור לנושא, עוד קצת חומר רקע על הישיבה שלמדתי בה: אחד הנושאים המדוברים בה ביותר, היה המלחמה הבלתי פוסקת (לדעת התלמידים) בין "הר"מים הלבנים" לבין "הר"מים השחורים". כאשר היו תלמידים רבים שציפו מ"הר"מים הלבנים" שיקלו בכל פסיקותיהם, שיתירו שחיה מעורבת, ריקודים מעורבים, לימודים מעורבים, ועוד ועוד. זכיתי ללמוד בכיתתו של הרב חיים צבי רוזנברג, איש תורה וחינוך משכמו ומעלה, בוגר מרכז הרב הישנה, שנחשב לר"מ ה"לבן" ביותר בישיבה. היו תלמידים שציפו ממנו לפסיקות כנ"ל משום שהוא לבן. בפעם הראשונה שנושא מעין זה עלה בכיתה, הוא שאל: "אה, להיות לבן זה אומר להקל? אז אני שחור". ומאז בכל פעם שהנושא עלה הוא אמר: "טוב, כבר סיכמנו שאני שחור".

ואז נשאלה השאלה: "אז במה אתה לבן?". כבר אינני זוכר איך הוא ניסח את תשובתו, אך הרעיון היה שאנחנו מקיימים את כל דברי התורה, כולל את מצוות ישוב הארץ. אנו מאמינים במה שכתוב בתורה כולל במצות ישוב הארץ, אנו מאמינים שה' גואל את עמו, נבואות הנביאים מתגשמות מול עינינו בדיוק כמו שכתוב, וזה חלק מהתורה.

ההגיון בציוני הדתי הישן

נשאלת אפוא השאלה, מה ההגיון שמאחורי הציוני הדתי הישן. ציוני דתי, אולי תסביר לי את הלוגיקה שלך? אתה מאמין שה' קיים והוא נתן את התורה? אתה מאמין בהלכה? אם כן – למה אתה מתיר דברים שההלכה אוסרת? איך יתכן שאלהים שהעולם שלו אמר משהו ואתה לא מקיים? אם לא – למה אתה שומר שבת? פראייר.

התשובה (אני לא מוסמך לדבר בשם ציבור שמעולם לא הייתי חלק ממנו, אבל אנסה בכל זאת) היא שאין הגיון. הציונות הדתית הישנה מושתתת לא על לוגיקה והגיון, אלא על רצונות, יצרים ורגשות. הציוני הדתי הישן רוצה להיות חלק מהתורה שלמד בבית, ורוצה לרצות את הציבור החילוני ולהיות חלק ממנו. התוצאה לא יוצאת הגיונית במיוחד, אבל הנוסחה החזיקה מעמד בבני עקיבא במשך כמה עשרות שנים. אלא שדבר חסר הגיון בהכרח יוחלף ע"י מודל חדש, הגיוני ממנו.

המודל החדש הגיע. לא תמיד ההבדל נראה לעין, ולא תמיד אפשר להגיד בדיוק מי שייך לסוג הישן ומי שייך לסוג החדש. הציוני הדתי הישן הוא לוחם, חלוץ ומיישב את הארץ, כי הוא רוצה להידמות לדור הנפילים החילוני. הציוני הדתי החדש הוא לוחם, חלוץ ומיישב את הארץ כי כתוב בתורה שעם ישראל צריך לרשת את ארצו. הציוני הדתי החדש הוא מאיר פנים ואוהב את הבריות, כדי לקרבן לתורה וכדי לקיים מצוות שבין אדם לחברו. הציוני הדתי הישן הוא מאיר פנים ואוהב את הבריות, כי הוא צמא מאד לאהבה והכרה מצד הבריות החילוניות, שיכירו בו שגם הוא בסדר, למרות שהוא דתי.

הציוני הדתי החדש והישן מסבירים מדוע צריך להיות דתי. הישן – כדי להתנצל ולהסביר מדוע בכל זאת הוא דתי. והחדש – משום שזו דעתו, והוא גאה בה ולוחם עליה.

הציוני הדתי החדש מבין שהתורה לא מנחה רק את האדם הפרטי, אלא בעיקר – את העם כעם. התורה היא לא רק עיסוק לאדם הפרטי בשעות הפנאי. היא בעיקר השקפה האומרת איך צריך העולם להתנהל.

אם כך, ודאי ישאל הקורא, אתה מנסה לומר שההבדל בין הציוני הדתי החדש לבין הישן, הוא שהחדש בניגוד לישן מדקדק יותר במצוות, ומיישב את הארץ משום שזה כתוב בתורה?

התשובה היא לא ולא. לא בא' רבתי. זה אינו אלא סימפתום. ההבדל הוא עמוק הרבה יותר. וכאן אנו מגיעים לשאלה הפוליטית ולחדשות של השבוע.

המהפכה הציונית דתית

את המהפכה הציונית דתית מוביל בחור חובש כיפה קטנה, וללא זקן. שותפתו העיקרית היא חילונית. נכון שלא רק הוא מוביל אותה. יחד עימו פועלים גם אנשים כמו הרב הלל הורביץ, אורית סטרוק, אורי אורבך ואבי וורצמן, וגם אנשים כמו משה פיייגלין, ציפי חוטובלי ויולי אדלשטין (ועוד יאמר על כך משהו בהמשך).

בעלוני השבת האחרונים פנו מועמדים שונים לכנסת וביקשו את אמון הציבור הדתי. בנימין נתניהו פנה אל הציבור הדתי וביקש ממנו להפסיק להיות סקטוריאלי. זה דבר נכון וטוב, אלא שבנימין נתניהו פונה אל הציוני הדתי החדש בטיעונים שיכולים להיות יפים ורלוונטיים אילו עמד מולו הציוני הדתי הישן.

אצל הציוני הדתי הישן, להיות דתי היינו לשמור שבת, להניח תפילין, לתקוע בשופר, לאכול מצה בפסח ולצום ביום הכיפורים. להיות ציוני היינו להקים מדינה ולתרום לה. המפלגה הציונית הדתית הישנה היתה שותפה בהנהגת המדינה, אבל דאגה בעיקר שמי שירצה יוכל ללמוד תורה, להניח תפילין וכו'. הם ייצגו עדה ולא דעה. הם לא באו להפיץ בשורה כלשהי, הם באו לדאוג לכך ששולחיהם יוכלו להמשיך לשמור שבת ולתקוע בשופר.

אצל הציוני הדתי החדש התורה היא אמונה והשקפת עולם. להיות דתי היינו להאמין שהעולם שייך לקב"ה וצריך להמליך אותו על העולם. כלומר: להביא לכך שעם ישראל ישמור שבת, ילמד תורה, יאכל מצה בפסח ויקים בארצו מדינה ברוח התורה. הציוני הדתי החדש מייצג דעה ולא עדה. נציגיו לא באו לדאוג לאינטרסים של העדה, אלא לקדם את הדעה שהם מאמינים בה. אין כאן חלוקת תפקידים בין הגדולים שיקדמו את הדעה לבין הקטנים שידאגו לעדה. יש כאן כח שנאבק בזירה הפוליטית על דעתו. כמו שהליכוד נאבק על דעתו שהמדינה צריכה להתנהל בצורה קפיטליסטית ובטחוניסטית, והעבודה נאבקת על דעתה הסוציאליסטית, והתנועה נאבקת על דעתה ששלום יבוא ע"י מו"מ, כך נאבקת הציונות הדתית על דעתה שבארצו של ה' צריכה לקום מדינתו של ה'.

אמור מעתה: הבית היהודי איננו מפלגה סקטוריאלית. הוא מנהל מאבק על דעה.

למאבק הזה שותפים נפתלי בנט, משה פייגלין, אורית סטרוק, הלל הורביץ, אורי אריאל, ציפי חוטובלי, אורי אורבך, יולי אדלשטין, ואחרים. לא להתבלבל, כל אלה לוחמים יחד שכם אל שכם למען מטרה אחת. כמו כל צבא לוחם – יש בו לוחמים בכלי נשק שונים ובתפקידים שונים. הללו משתמשים במאג והללו בM16. (ויש גם ג'ובניקים כמוני שתורמים למלחמה מהכורסא הנוחה שמול המחשב). ההבדל בין משה פייגלין וציפי חוטובלי לבין אורי אורבך ואורית סטרוק הוא טקטי ולא אסטרטגי, הבדל טכני קטן מאד, וממש ממש ממש לא חשוב. הם נלחמים יחד בכלים שונים, ונאחל להם שיעבדו בהצלחה מרובה ובשיתוף פעולה לאורך כל הקדנציה. ושישכחו את המאבק הטיפשי שהם ניהלו ביניהם בשבועות האחרונים.

מצאתי בעלוני השבת גם מישהו שכתב: "אתם המתגעגעים לציונות הדתית של פעם, זו השפויה, עם הערכים שקיבלנו בבני עקיבא… אני אייצג אתכם בתהליך המדיני בו.. נלחם על פתרון שתי המדינות. נשמור מכל משמר על ירושלים ועל גושי ההתיישבות… והכל בדרך של "שביל הזהב" הציוני דתי המאחד, מחבר ומוביל, ולא בדרך של משיחיות לאומנית וקיצונות דתית". אוי ואבוי, באמת יש מי שרוצה להחזיר אותנו אל הציוני הדתי הישן? חסר ההגיון? זה שמתפשר על ערכיו ואמונתו ולא באמת מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח?