מתי מתחיל הצום? מתי נגמר הצום? הלכות וזמני צום עשרה בטבת תש"פ

מתי מתחיל הצום? מתי נגמר הצום? הלכות וזמני צום עשרה בטבת תש"פ

עשרה בטבת תש"פ: מתי מתחיל הצום מתי נגמר הצום? מי חייב לצום ומי פטור? מה אסור בצום ומה מותר? מה עושה אדם ששוכח לומר 'עננו' בתפילה? מה קוראים בתורה ומה מפטירים? האם מותר לצחצח שיניים או לרחוץ את הפנים?

צום עשרה בטבת תש"פ: מתי נגמר הצום וההלכות
  (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

מתי מתחיל הצום? מתי מסתיים הצום? עשרה בטבת תש"פ

זמני צום עשרה בטבת תש"פ

תחילת הצום

5:35 בכל הארץ. (ולנוהגים 90 דקות – 05:04)

סיום הצום

בכל הארץ 17:10

עוד באותו נושא

עשרה בטבת: על מה ולמה בכלל צמים?

הצומות ודיניהם

חייבים להתענות בי"ז בתמוז, בג' בתשרי ובעשרה בטבת. וצומות אלו אינם רשות.

בשבת שלפני הצומות האלו, נוהגים הספרדים להכריז על הצום בבית הכנסת.

נשים בהריון או מניקות (שנתיים מהלידה), אינן חייבות לצום אם הדבר קשה להן. ומכל מקום, לא תאכלנה מעדנים, אלא מה שהן צריכות.

בצומות אלו, הצום מתחיל מעמוד השחר (השנה 05:35), ומסתיים בצאת הכוכבים (השנה 17:10).

אדם שרוצה לאכול או לשתות לפני תחילת הצום (לפני עמוד השחר), צריך לומר בפיו שהוא מתכוון לקום בלילה כדי לאכול. ומי ששכח להתנות, אינו יכול לאכול או לשתות.

אין לצחצח שיניים או לרחוץ את הפה בצום, וכן אין ללעוס מסטיק.

אין איסור אלא באכילה ושתייה, אבל רחיצה, סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה אינם אסורים בתענית (חוץ מתשעה באב וביוה"כ). אך בכל זאת אדם המתענה לא ינהג עידונים בעצמו (רמב"ם).

תפילת התענית

יש לומר "עננו" בתפילה כבר בערבית, אע"פ שלא התחיל הצום. ונהגו האשכנזים לא לומר עננו בערבית, ובשחרית נהגו שחזן אומר רק בחזרת הש"ץ.

אדם ששכח לומר "עננו", וסיים את ברכת "שומע תפילה", אינו חוזר אפילו אם לא התחיל בברכה שלאחריה. אלא יאמר לאחר "יהיו לרצון" הראשון.

שליח ציבור שדלג את ברכת עננו בטעות וכבר אמר בברכת רפאנו "ברוך אתה ה'", יאמר "עננו" כיחיד בשומע תפילה.

יחיד אינו יכול לומר שלש עשרה מידות, מפני שדבר שבקדושה הן. ולכן, יש אומרים שיאמר אותם דרך שבח לקב"ה, ולא דרך תחנונים (ואז מותר לאומרם ביחיד), וע"פ האר"י יש לאומרן בא"ת ב"ש ("מְצֹפָץ מְצֹפָץ תֵך וכו').

במנחה, השלישי הוא מפטיר (ואינו אומר לאחר ההפטרה את ברכת "מקדש השבת").

עוד באותו נושא

עשרה בטבת: כל התשובות לכל השאלות

מנחה של תענית

נהגו הספרדים ע"פ הבית יוסף, להשלים מאה ברכות בתענית ע"י הנחת טלית ותפילין במנחה.

האשכנזים מפטירים בהפטרת "דרשו ה' בהמצאו", והספרדים מפטירים "שובה ישראל".

מי שאינו מתענה, לא יהיה שליח ציבור ולא יעלה לתורה.

כיון שאין חשש של שכרות בתענית, הכהנים מברכים ברכת כהנים גם במנחה. ונהגו האשכנזים בחו"ל שלא לברך ברכת כהנים אלא במוסף של יו"ט, אבל בא"י צריך לברך גם בשחרית של כל יום וגם במנחה של תענית (חוץ מיוה"כ).

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
שקרנים, תרשמו "הלכות לאלג'יראים ע"פ הרב זיני"
יהודי | 07-01-2020 7:14
גועל נפש ההתעלמות הבוטה מיהדות המזרח
כשעדות המזרח יתחשבו בספרדים
רעננה | 07-01-2020 14:35
ולא ימחקו את כל מנהגי צפון אפריקה תוך ערבוב הספרדים ועדות המזרח. כפי שמתרחש באופן שיטתי בספרי הרב עובדיה יוסף זצל בניו ותלמידיו.
2
שתיה בטעות
נאוה | 07-01-2020 13:28
אם בטעות שתיתי תה בשעה 7.00 בבוקר ?אפשר להמשיך את הצום ?
3
מאמר "צום העשירי" מבואר בו מדברי חז"ל
דברי חיזוק | 07-01-2020 14:28
בסד מאמר צום העשירי מבואר בו מדברי חזל במה שונה צום עשרה בטבת משאר הצומות, ושהמצב שלנו דומה למצב כמו שהיה לפני חורבן הבית לע, ומה התיקון שאנחנו לכאורה צריכים ויכולים לעשות כדי לקרב את הגאולה שלמה בבא. היום זה יום המר של צום עשרה בטבת ומובא באבודרהם (הטור והבית יוסף מביאים אותו) שאם עשירי בטבת היה חל בשבת היו צריכים לצום אפילו בשבת מפני שכתוב בנביא (יחזקאל כד ב') על עשרה בטבת עצם היום הזה כמו אצל יוהכ (ויקרא כג כח) לכן היה זה דוחה שבת, ותמהו האחרונים (הבית יוסף ועוד) למה צום עשרה בטבת היה דוחה שבת? מה זה שונה משאר הצומות שאינם דוחים שבת? והנה החתם סופר זל מסביר כי בעשרה בטבת שצרו אז על החומה, זה היה נחשב להתחלה של החורבן, ואז דווקא היו צריכים ללחום בימים ההם על מצב הירוד של הרוחניות. זאת אומרת שהמלחמה שהיו צריכים לעשות זה שהיו חוזרים בתשובה שלמה, ואם היו מתגברים ומתעוררים לעשות תשובה היה בטל הגזירה של חורבן הבית, כי כל גזירה וקליפה צריכים לשבור אותה בתחילתה כי בתחילה הרי זה יותר קל לבטל את הגזירה. ויש להוסיף על זה כמו שמצינו גכ אצל המבול שכתוב (בראשית ז' יב) ויהי הגשם על הארץ רשי אומר שקודם כתוב ויהי גשם ואחכ כתוב (שם ז' יז) ויהי המבול על הארץ זה בא לומר שמתחלה הורידן ברחמים זה בא בספק, דהיינו שאם יהיו מתעוררים מזה שכבר התחיל הגשם לבוא שכבר רואים את המבול מתחיל והיו חוזרים בתשובה אזי היו יכולים לבטל בקל את גזירת המבול והיה מתהפך לגשמי ברכה, אבל מכיון שלא חזרו בתשובה אזי נהיה מזה המבול, וזה היה אחר התראה של מאה ועשרים שנה שעדיין היה מקום לבטל את הגזירה כי ברגע שמתחיל הפורענות עדיין אפשר לבטלו, אבל מכיון שלא עשו תשובה זה נהיה גזירה בפועל. כך בדומה לזה יש לומר מה שאומר החתם סופר זל סמכתי את זה לענין הזה של המבול. בקיצור החתם סופר אומר שאם היו מבטלים את זה כשהתחיל להופיע החרבן כשצרו על החומה שאז עדיין היה אפשר לבטל גזירת חורבן בית המקדש אז היה זה מתבטל, כי בתחלה אפשר לבטל הגזירה. ומוסיף על זה החתס זל שכל הצומות הם על העבר ולכן הם לא דוחים את השבת, אלא רק יש התעוררות לתשובה בלי צום, אבל בעשרה בטבת כל שנה דנים מחדש בשמים אם יהיה הגאוש בשנה זו, כי זה הזמן של עשרה בטבת שזה התחלת הפורענות והתכלית של הצום הרי זה לעשות תשובה, ואם נעשה תשובה בעשרה בטבת יכולים לשנות את הגזירה ולבטל את כל הקטרוג ושנפעל שיהיה השנה כבר הגאוש. ובפרט היום שכבר אחרי שנת תשס מובא מהמקובלים (מהרמק, חסד לאברהם מעין ב' נהר נט) שכבר מתחיל הזמן של הגאולה בעתה, אזי בוודאי ובוודאי אפשר לומר שכל שנה שהגאולה שלימה לא מופיעה הרי זה דיחוי, זה לא שעדיין לא הגיע הזמן של הגאוש אלא הרי זה נדחה שוב רחל, אזי בוודאי יש על זה קטרוג גדול וגזירה נוראה כל שנה, לכן כדי לבטל את הגזירה בהווה על העתיד זה על כן צמים בשבת בעשרה בטבת כמבואר בהלכות תענית, וזה פשוט, לכן היו צמים בעשרה בטבת בשבת כך איתא מהחתס זל. והנה היה צדיק מלפני השואה שנהרג בשואה על קידוש השם שקראו לו ר' שמעון זליכווער היד והוא כתב כך שמה דאיתא בחזל (יומא ט:) שבית המקדש הראשון נחרב מפני שהיה בו עז, הוא אומר שזה היה התוצאה של העבירות בזמן ההוא, אבל היסוד שמזה התחילו כל הקלקולים זה לא היה עז אלא שהתחלת הקלקול היה בעיקר על דבר אחד על שהיו מדמים עצמם לגוים ורצו להתחבר עם הגוים ועברו על המצוה שבתורה מה שכתוב (ויקרא כ' כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ורשי מביא זה מחזל (ילקוט שמעוני ויקרא כ' רמז תרכו) שדרשו על זה שאם אתם מובדלים מהם אתם שלי, ואם לאו אין אתם שלי אלא אתם של נבוכדנאצר וחבריו, זאת אומרת שחזל גילו לנו בזה מה הסיבה שנמסרו לנבוכדנאצר הרי זה מפני שעברו על ואבדיל אתכם מן העמים, ומה שעבדו עז הרי זה תוצאה כי מכיון שרצו להתחבר עם העמים לכן הגיעו לעז כי רצו לחקות את העמים רצו להיות דומים להם לכן התאוו גם לעז, כי מסתמא האמינו שזה מביא הצלחה וכדומה כמו שאיתא בנביא (ירמיה מד) שהם רואים שזה מביא להם הצלחה, אבל למדו זה מן העמים, עכפ כך הוא אומר שהיסוד של התחלת החרבן זה בא בסיבת ובגרמת מה שהתחברו עם העמים. היום אפשר לומר אותו הדבר: היסוד של הקלקול של הירידה של הדור, שיום אחרי יום מתחלקים (יורדים) לגמרי יותר ויותר, עד שמגיעים להשקפות כאלו שהם כבר השקפות של גוים ממש, שאין בהם שום מסורת של היהדות בכלל, ולצערינו זה התחיל מחמת ההתחברות עם הכופרים שהם כמו גוים, כי מחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי (רמבם עירובין ב' טז) וזה על ידי אלו העסקנים (חברי הכנסת המינים החרדים באי) הם המגשרים והם הגשרים שעל גבם נעשה הקשר של החרדים עם החפשים, לשמד ממש, לכן הם מציעים לחרדים כל המכללות וכל האקדמיה ושולחים לשם אברכים ללמוד שהכל שם לימודי שמד, זה התחלת השמד וזה סוף השמד. כהיום כבר ידוע מכמה מקרים שאנשים חשובים ואברכים תח שהלכו לשם כמה שהם ירדו, יש אחד שהיה מחבר ספרים יקרים וירד שם ונשתנה ונעשה מקולקל לגמרי אעפ שבחיצוניות הוא נשאר בצורה שלו אבל בפנימיות ירד לגמרי לגמרי בפנימיות הוא כבר לא יהודי, זה ברור שיש הרבה הרבה שירדו נורא נוראות והתקררו, וגם הנערות, וגם נשים נשואות, וגם מה ששולחים ללמוד באקדמיה זה ברור ששם הם לומדים כפירה גמורה. ולצערינו החרדים הם האלו שמסיתים לחרדים ללכת לשם ואומרים להם לא להתייחס לזה לכל הדברי כפירה שלומדים שם. אמנם צריך לדעת שכתוב בפסוקים במשלי ומבואר במדרשי חזל ובראשונים ובהגרא (על משלי) שאסור לשמוע מינות וכפירה אפילו שיודע שלא יתחשב עם זה ושלא יקבל את זה, ויותר מזה כתוב שאסור ללמוד אצל מין אפילו הדברים הטובים שבו ודברים אמיתיים גם זה אסור ללמוד ממנו ואסור לשמוע ממנו כי זה מטמא וזה מזיק לאדם (זה מה שכתוב ברבינו יונה ובהגרא) עכפ זה היסוד של התחלת הקלקול בזמנינו. והנה מה שבעשרה בטבת התחיל החרבן שהקיפו את החומה שזה היה תחלת הגזירה, והקבה האריך את הזמן שלש שנים וחצי (עד החרבן בפועל שהיה בתב) זה היה מגודל אהבתו יתברך אלינו שלא רצה חו שיהיה חורבן, לכן הקבה חיכה שלש שנים ונתן לנו הזדמנות להתעורר מזה, ואפשר לומר שתחלת הגזירה היתה בצורה של מדה כנגד מדה שזה היה מרמז לעורר אותם מה שצריך לתקן. דהנה לפי מה שהזכרנו משמו של הרהק ר' שמעון מזעליכוב היד שהתחלת החרבן היה עי שבטלו את ואבדיל אתכם מן העמים, זה היה הרמז לזה שצרו על החומה שיש פגם בחומה הרוחנית לכן צרו על החומה הגשמית להראות לנו שצריכים לתקן ולחזק את החומה הרוחנית שזה ההבדלה מן העמים וזה עשיית התשובה המבוקשת מהם שיחזקו את החומה שוב וזה מה שיהיה מבטל את הגזירה של חורבן הבית. כמוכ כך אפשר לומר שגם היום צריכים לחזק את החומה הזאת של ההבדלה שזה התחלת הפורענות וזה התחלת הקלקול זה מה שאנחנו צריכים לתקן. אבל לא רק זה צריכים לתקן, אלא היום בעוונותינו הרבים שאיחרנו (את ההתחלה של הקלקול וכבר אוחזים באמצע הקלקול) לכן ההשקפות היום כבר נגועות ופגועות, וכמעט אין אדם נקי מזה, כי סוף כל סוף מכיון שזה כבר נכנס לכל הצבור החרדי הרי זה משפיע על כל אחד ואחד (לרעה רחל).. דהנה יש כלל גדול ומקובל מצדיקים מגדולי הדורות, שכל קלקול שנמצא בעולם הרי זה פוגע בכל אחד ואחד כל מי שנמצא בעוהז, כשהאויר נהיה מקולקל וכבר נכנס הקלקול באויר הרי זה משפיע על כל אחד שנושם האויר, וזה המציאות שכתוב בשם הצדיקים. לכן היום צריך כל אחד לבדוק את לבו אעפ שלא מרגיש הירידה, מפני שמתרגלים לדבר והרגל נעשה טבע, ולכן כשאדם רואה קלקולים הרי זה משפיע עליו אפילו אם הוא לא מתייחס לזה כלל ולא מתחשב עם זה, והעצה לא להימשך אחרי הקלקול היא, רק אם הוא לוחם נגד הקלקול אז יכול להיות שלא יהיה משפיע עליו בסד, כדמצינו דוגמא לזה בגמרא פסחים יא. לגבי חמץ שאם הוא מחזר עליו לשורפו וכי אכיל מיניה בתמיה בוודאי שלא יאכל ממנו, כמוכ כך זה כאן אם האדם נלחם נגד הקלקול אזי יכול להיות שזה יהיה מגן עליו שהוא לא יתקלקל, אבל אם עובר עליו מבלי לשים לב לזה בלי להתלהב נגד זה ובלי ללחום נגד הקלקול בלי למחות נגד הקלקול בלי לצעוק נגד הקלקול, אזי הרי הוא בעצמו בסכנה ובוודאי נפגע קצת מהאויר ובעכ הרי זה פוגע בו. לכן צריכך לדעת כל אחד לחזק את כל ההשקפה שלו, ולדעת את ההתחלה מה גורם לכל זה שמשתלבים איתם וכל הענינים של ההתחברות איתם ולעשות איתם שותפות, וכתוב ברבינו יונה (שערי תשובה שער ג' אות קנא) בשם אבות דר' נתן שמי שמתחבר לרשע הרי הוא נעשה שותף בכל עוונותיו, ועוד כותב רבינו יונה (בשערי תשובה שער ג' אות קפח) שאדם צריך למסור נפשו שלא להתחבר ולא להחניף ולא לכבד אותם. והיום עושים להיפך מזה מחניפים אותם ומביאים אותם בתוך התת שלנו ומכבדים אותם ומלמדים את הילדים לכבד אותם, וזה הורס הכל וזה סילף את כל התורה כולה סילף את כל ההשקפה של האמונה וכל ההשקפה של היהדות, זה המצב שלנו שאנחנו צריכים לתקן את זה. ובלי מסירות נפש אין מקום לתקן את זה, צריכים הרבה מסירות נפש כדי לתקן את זה, מה זה המסירות נפש? בינתיים לא מדברים על להיות נהרג, אלא רק לוותר על הכבוד לוותר על הנוחיות בין הסביבה שלו שלא מתאים לו להיות אוחז אחרת לא מתאים לו להגיב לא מתאים לו להרים קולו ולצעוק שזה נגד התורה, זה המסירות נפש הקטנה שמבוקש מאתנו קצת לסבול בזיונות כמו שכתוב בישעיה הנביא (נט) וסר מרע משתולל שכך יהיה המצב שמי שיהיה סר מרע יהיה נחשב שוטה בעיני כולם, ולכן הודיעו לנו את זה הנביא וחזל (סנהדרין צז.) ואמרו יראי חטא ימאסו בכדי שאנחנו נדע שצריכים לעמוד בזה, האדם צריך לרצות להיות מוכן לוותר על זה שיהיה לו קצת בזיונות קצת אי נעימות או אי נוחיות, זה המסירות נפש שמבוקש מאתנו לעמוד בזה שזה תיקון קל מאד שנותנים לנו, מפני שאנחנו דור חלש ואנחנו חלושי מזג לכן ניתן לנו תיקון קל כזה שזה נחשב מסירות נפש כבר בשבילנו כך אפשר לומר. עכפ אולי ואולי לכל הפחות נציל את עצמנו ואת צאצאנו ואת תלמידנו בזה, אבל אם אנחנו יכולים להציל את כל העולם כולו זה שאלה גדולה מאד. והנה מה שאמרנו שכל המצב שהיה בזמן עשרה בטבת שצרו על החומה שלש שנים זה רמז שצריך לתקן את החומה הרוחנית זה ענין א', אמנם צריכים לדעת שיש עוד דבר שני והוא שזה היה רמז מן השמים שעומד להיות חרבן ואעפכ הקבה חיכה שלש שנים, וכתוב בחזל במדרשים (ילקוט שמעוני איכה זוטא פרשה א' רמז תתרט) שהבבליים חשבו ודימו שבזמן קצר ומועט יכבשו וילכדו את ירושלים והקבה היה מחזק את אנשי ירושלים עד השנה השלישית אולי יחזרו בתשובה, והיו לבנישראל גבורים בירושלים עד אין חקר שהיו נלחמו עם הכשדיים והיו מפילים בהם חללים הרבה, והיה שם גבור אחד ושמו אביקא בן גבתרי כשהיו אנשי החיל הבבליים זורקים אבנים גדולות להפיל חומה, היה מקבלם בידו ומשליכן על בני החיל והורג הרבה מהבבליים, עד שהתחיל לקבל האבנים ברגלו והיה מחזירן לחיל כנראה שהיה נותן בעיטה ברגלו וזה נפל עליהם, בקלי קלות הרג המונים מהם, אבל מכיון שלא חזרו בתשובה ולא התעוררו וגרם העון שהקבה שלח רוח והפילתו מן החומה ונבקע ומת, באותה שעה נבקעה ירושלים ונכנסו הכשדיים כך התחיל החרבן. המצב שלנו דומה מאד לזה ממש דומה בדומה שהנה המצב בכל העולם בכל המדינות שיש כעס ורוגז גדול נגד כלל ישראל יש שנאה איומה מהגוים נגד בני יש אנטיזעמיטן (אנטישמיות) בכל העולם בכל המדינות, וגם אצל השלטונות יש פרסומת גדולה מאד נגד בני נגד היהודים יש שנאה נוראה, ומכל הצדדים יש כל מיני קליפות של מחבלים, שזה נקרא שצרים עלינו הם מסובבים אותנו זה ממש דומה למצב של עשרה בטבת שצרו על החומה, זה סימן ורמז שהקבה מרחיב את הזמן ונותן אפשרות לחזור בתשובה ומחכה אולי אולי יכנע לבבם הערל אולי נחזור בתשובה. אבל אנשים לא מתעוררים מהמצב הזה אלא מתחזקים בזה ואומרים שהנה לא קורה כלום אתם רואים הקבה שומר עלינו הם נעשים ידידים כולם בטוחים שהקבה ישמור עליהם, ולא מתבוננים בזה וכי אתה עשית תשובה וכי עשית חשבון הנפש כמה אתה חוטא כל יום, איך אתה בטוח שהקבה יעזור לך?????? ועונים כך מפני שהאבא שבשמים הוא אב הרחמן הוא מרחם עלינו, ואנחנו לא שמים לב בכלל שכל יום הקבה יושב ומחכה מתי תעשה תשובה, אלא יושבים רגועים בצורה כזאת שלא איכפת להם על המצב ואומרים הרי רואים שלא קורה כלום, וצריך לזכור שגם אז בזמן החרבן היה שראו שלא קורה כלום בתוך השלש שנים ולכן לא עשו תשובה עד שהגיע החרבן ד' ישמור. ועכפ זה הדבר ברור שאנחנו עכשיו לפני סכנה גדולה, אנחנו מאמינים בני מאמינים וכל יום אנחנו אומרים אחכה לו בכל יום שיבוא שיגיע המשיח, ואנחנו יודעים מהפסוקים ומחזל וכל אחד מאמין בזה שלפני הגאוש מוכרח להיות מלחמת גוג ומגוג, רק שלא יודעים אם זה יהיה זמן קצר או זמן הרבה לא ידוע, הגרא אמר שיכול להיות או שלש שעות או שלש שבועות או שלש חדשים אבל זה מובא שזה לא יהיה זמן ארוך אלא זמן קצר, בנביא ישעיה בפירושים שם על הנביאים כתוב שזה יהיה זמן מועט הזמן של גוג ומגוג, אבל באותו הזמן יהיה חורבן נורא ואיום ששני שליש העולם יחרבו. אנחנו עומדים לפני הזמן הזה כי אנחנו מאמינים שהעולם עומד בסוף, בפרט שאנחנו רואים את הירידה הזאת הגדולה שבלתי אפשרי שהמשיח לא יגיע תיכף כי אם יקח עוד קצת זמן חו מי יודע אם ישאר שם ישראל אם יזכר שם ישראל עוד בכלל, יכול להיות שיהיו יהודים עם חיצוניות אבל זה יכול להיות מצות אנשים מלומדה כמו מנהג אבותיהם בידיהם, כמו שאיתא בגמרא (חולין יג.) ובפוסקים (יוד קמח) חו להבדיל על הגוים שהיום אצלם זה רק מנהג אבותיהם בידיהם, כך יהיה חו עוד כמה שנים אצל בני אם חו המשיח לא יגיע מהר, לכן זה בלתי שום ספק שהגאוש עומד אחר כותלנו אנחנו רואים את המצב של הסכנות שזה הכל רמזים לא פחות ממה שצרו הגוים על החומה ואולי אפילו רמזים עוד יותר גלוים מאשר שהיה בזמן הבית, ועם כל זה אנחנו לא מתרגשים, צריכים להתעורר מזה צריכים לדעת שזה המצב שלנו. ולכן כל יום צריכים להתעורר אנחנו לא יודעים מתי הרוח תפיל את כל הכח של השמירה, ולא להשאר במצב שיש עכשיו שנעשים רגועים ומרגיעים את עצמנו זה הכל טוב, יש לנו חיילים, יש שומרים, והם מצילים, וכך מלמדים לילדים ומגדלים אותם בהשקפה מסולפת כזאת שהם השומרים עלינו וצריכים לכבד אותם ולהתפלל לשלומם ומרחמים עליהם, כל ההשקפה הזאת זה הכל כדי לקרב את העולם החרדי לגיוס שיהיו שלמים עם החפשיים והכופרים. אנחנו צריכים להתרחק מהם לדעת שאנחנו מובדלים מהם ואנחנו לא יכולים להסתכל עליהם ולא רוצים להסתכל עליהם כי אסור להסתכל בפנים של אדם רשע כדאיתא בגמרא (מגילה כח.) אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע שנאמר (מלכים-ב' ג' יד) לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך. ומסופר על המהריל דיסקין זל שפעם היה לו איזה משפט קשה שהיה בסכנת מות והיה לו עורך דין יהודי אבל חפשי והוא נסע ביחד ברכבת עם העורך דין הזה, ובדרך רצה להכין אותו מה שיענה במשפט ולכן הוא דיבר אתו, אבל התיישב עצמו מאחוריו שלא ישב פנים אל פנים אצלו אלא התיישב עם אחוריו אצלו, ואמר לו העורך דין אני רוצה לעזור לך לדבר אתך למה אתה לא יושב פנים אל פנים, ענה לו המהריל מפני שאסור להסתכל בפנים של אדם רשע כך אמר לו, כך היה פעם כך היה המהריל מפחד להסתכל בפנים שלו, ואפילו שהיה יכול לעשות ליישב לפנים עכפ והיה מוריד את העינים ולא היה מסתכל עליו, בכל זאת לא עשה כך מפני שהיה מפחד שלא יכשל, ואמר לו בפניו שאסור להסתכל עליך, נכון שאתה צריך לעזור לי ואני ישב אתך אבל לא פנים מול פנים. כך אנחנו צריכים לדעת שכך מחנכים את הילדים. ואיתא בראשית חכמה בפרק חינוך הבנים (בסוף ראשית חכמה) ובעוד ספרים כתוב זה כשאדם עובר ברחוב עם בנו הילד, ועובר רשע צריך לומר לילד זה רשע ואסור ללמוד ממנו ולקלל אותו כך היו מחנכים את הילדים להתרחק מרשעים. והיום לצערינו מחנכים את הילדים לכבד את הרשע, לכבד את הכופר, ולתת לו לדרוש לילדים, ומכניסים אותו בבתי ספר בחדרים באי ובחול, ואומרים לילדים ללבוש בגדי שבת, שהנה פעם איזה מוסד הזמינו את הנשיא באי וציוו לילדים לבוא עם בגדי שבת לכבד אותו [עַפְרָא לְפוּמֵיהּ] וכבדו אותו ודרש להם ד' ישמרנו, ודרש להם שילמדו את התוהק שיהיו מסורים למדינה בשביל זה הם צריכים ללמוד תורה ולשמור מצות, עַפְרָא לְפוּמֵיהּ. וזה ממילא מה שמחנך אותם לכבד את החיילים באי, ומה שהאדם מכבד לזה הוא נמשך אחריהם, כמובא במפרשים על הפסוק (משלי כז כא) ואיש לפי מהללו שמה שהאדם מהלל לזה הוא נמשך והוא נעשה כך, ומלמדים לילדים להלל את הכופרים אומרים שהם השומרים שלנו ומביאים להם נשים וטף כל מיני חבילות של מזון וכל מיני מעדנים לא עלינו והרי זה דומה כמו שהשתגעו כולם. הם אומרים שזה השומרים שלנו והפסוק אומר (תהלים קכז) אם ד' לא ישמור עיר שוא שקד שומר ועוד פסוק (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כך למדנו וכך לימדו אותנו כשהיינו ילדים, היום מלמדים את הילדים שאלו הכופרים משניאי ד' הם השומרים שלנו בעוונותינו הרבים. ובינתיים הקבה יש לו סבלנות מאריך אף אבל יש שיעור לאריכות אפים יש לזה גבול כמו שאיתא באור החיים הק' על הפסוק (בראשית ו' יג) כי מלאה הארץ חמס חו יש לזה גבול. איך אפשר להמשיך במצב כזה? אנחנו היינו צריכים לצאת בחרב ובחנית להילחם נגד החינוך הרע הזה, כל ההשפעה שנהיה מצב כזה הרי זה מחמת אלו העסקנים שהם השמידו את כל הדור החלש הזה. יהר שהקבה ירחם עלינו ויסיר מעלינו ויסלק מאתנו את המשמידים האלו היונים האלו, שנזכה לגלות ולקדש שם שמים כמו שאומר הרבינו יונה בשערי תשובה (שער א' מז) שקידוש שם שמים נקרא שאם האדם חטא בחילול ד' הוא צריך לעשות תיקון כנגד זה ולעשות קידוש ד' ומה הוא קידוש ד' שישפיל את השקר ואת אנשי השקר יגלה וישפיל אותם, וירומם את האמת ואת אנשי האמת זה הקידוש ד'. אנחנו צריכים וחייבים לקדש שם שמים שנגלה דעתנו את ההשקפה האמיתית זה יהיה הקידוש ד' בזה אנחנו נקדש שם שמים כדי שעל ידי זה יתקרבו התלמידים והילדים ואפילו אם זה רק יהיה גורם שלא יתקלקלו הילדים, ושיקבלו חינוך שידעו שאנחנו יהודים ומה זה היהדות מה זה אמונה שידעו מה ההשקפה של היהדות בזה אנחנו נקדש שם שמים. ואז נזכה שהקבה ירחם עלינו ויביא לנו את הגאוש גכ בצורה של קידוש שם שמים, שלא יצטרך חו להיות עי הרבה קרבנות חו, אלא שיהיה ברחמים וחסדים. יהר שהקבה יעזור שנזכה באמת לבטל את הגזירה אנחנו צריכים לעשות את שלנו ושנזכה לעשות את שלנו ולבטל את כל הגזירה הזאת וכל הקליפה הזאת ושכל הקליפות שיהיו מתבערים מן העולם, הקבה יעזור שנזכה כבר לראות את הגאוש את התגלות כבוד שמים ויתקדש שם שמים בעולם בעגלא ובזמן קריב ברוב רחמים וחסדים מגולים בבא.