"מה זה אומר להיות זמרת דתייה בימינו? וסיכום עשור !

זה אומר להיות תחת זכוכית מגדלת כל הזמן לגביי האמונה שלי והדתיות שבי ולא להישבר כמישהו ידו קלה על המקלדת, כי מה שהוא לא יודע שהקשר ביני לבין בוראי אדרבה, הולך ומתהדק וככול שהכל מתעצם סביבי אני מרגישה את השגחתו עוד יותר ואני ממש רואה בחוש כיצד הקב"ה בעצם מנהל את הכל.

אבל להיות תחת זכוכית מגדלת זה כלום, לעומת האהבה שיש סביבי והקבלה והרצון להיות חלק מהדרך שלי שזה באמת מחייה אותי ונותן לי כח אדיר.

אני חייבת המון הערכה לאנשי הרדיו וחברים /אמנים משפיענים בארץ ובתעשיית המוזיקה בכלל. בכל מקום שאליו אני מגיעה (ומתנצלת שאני לא יכולה ללחוץ ידיים) אני מתקבלת בהמון אהבה וכבוד למסורת היהודית שלנו, כל האמירות על "הדרת נשים", "הדתה" ושאר ירקות לא חוויתי את זה מעולם שלא יספרו לכם…

מעבודה בגן ילדים ועד אלבום בכורה

אז למרות שלנו יש לוח שנה עברי, שנת 2020 זה פשוט מספר יפה שכדאי להתייחס אליו :). העשור האחרון היה רווי בשינויים שעל פניו נראים חיצוניים, התחזקות בדת ואז החלשות (שרק נראית לעין). נישואין ואז גירושין, שינוי בגוף ובמראה, שיער מחוץ למטפחת או בתוכה, ילדים קטנים שהפכו לגדולים ומאתגרים עוד יותר, עבודה בגן ילדים ואז אלבום בכורה בתל אביב ומשם עברתי כברת דרך עם המוזיקה שלי.

ועד לבוקר הזה כשאני עובדת לצד אנשים מאוד מוכשרים בתעשייה, יוצרת ומפיקה את החומרים שלי, מופיעה בכל הארץ ותכף גם בעולם בעז"ה. כל אלו לא גחמות של יצר הרפתקנות שיש בי (ויש), אלו תוצאות של שיניים פנימיים שעברתי יחד עם הצמודה שלי למסע (האישה הכי עסוקה בארץ עזבו).אלו רק תופעות לוואי של פריצות דרך שהתרחשו בחדר צדדי ברחוב הכי חרדי בקריית גת, שם הלב נפתח
גם הדמעות והצרחות אם צריך, הכל בכדי לגלות שעוד לא התחלתי להבין בכלל כמה אוצרות טמונים בנו וכדי לגלות אותם צריך להיישר מבט אל המקומות שברחנו מהם וזה שווה כל רגע של כאב ולו בכדי שהאור שלנו יפציע בעולם

מאחלת לנו להישאר יחד, לא לתת לאף אחד לבלבל אותנו, אנחנו טובים ויקרים מבפנים ומבחוץ. נשיקות על הראש שלכם, 2020 בואי בואי אני אראה לך מזה".