ניסים גדולים קורים גם במציאות הפשוטה של ימינו. לכבוד חנוכה אספנו שמונה אנשים שעברו ניסים ששינו את חייהם מהקצה אל הקצה, בכל יום נפרסם נס אחד מעורר השראה. והיום: אשת התקשורת, דבורה גוטמן קיציס שקיבלה אחרי שנים של רווקות, הצעת נישואין מרגשת (בפגישה ראשונה!) והתחתנה בגיל 42 מספר חודשים לאחר שהחלה בתהליך של הבאת ילד לעולם לבדה.

אף פעם לא מאוחר: דבורה גוטמן קיציס

דבורה, בת 46 עורכת ומגישה תכניות מוסיקה ב"כאן מורשת" בתאגיד השידור הציבורי כאן. גרה במושב עמינדב ונשואה לעידו גוטמן.

הנס שלי: "אחרי שנות רווקות ארוכות בירושלים וניסיונות שידוכים אינספור. התחלתי לחשוב בגיל 40 על מסלול של הבאת ילד לעולם לבדי. התחלתי בדיקות שכרוכות בתהליך שכזה ומצאתי את עצמי מספרת לחברה קרובה על התהליך המורכב. היא הרגישה צער גדול על כך שאני עושה את זה לבד והחליטה לגייס את בעלה להתפלל עבורי ובנוסף הם החליטו לחפש לי מישהו- ללא ידיעתי.

הוזמנתי אליהם לסעודת שבת בלי לדעת כמובן שאל הסעודה הוזמן חבר שלהם, מפה לשם קבענו להיפגש לדייט. כבר בטלפון הוא טרח לומר לי שהוא כרגע בתקופה לא פשוטה בחייו ואני הגעתי אל הפגישה חסרת ציפיות ואפילו קצת כעוסה על הסיטואציה.

טרחתי לשאול אותו אחרי כמה דקות למה היה חשוב לו כל כך להגיד לי הכל בטלפון, עוד לפני שנפגשנו והוא ענה לי: 'פשוט רציתי להיות איתך כן'. כששמעתי את המשפט הזה פשוט נרגעתי ואז מבחינתי החלה הפגישה. הנס היה שתוך כדי פגישה ראשונה, זו שהחלה מבחינתי ממש ברגל שמאל- הוא שאל אותי: רוצה להתחתן איתי? ואני עניתי בלי לחשוב: כן!".

תוך כדי פגישה ראשונה, הוא שאל אותי: רוצה להתחתן איתי? (צילום: שמחה דר פרלמן)

"חודשיים אחר כך כבר עמדנו עידו ואני תחת החופה. כמובן אחרי פעולת ריכוך המשפחה שנדהמה מהמהירות שבה הדברים קרו, הם התגייסו להרים את החתונה הזו בכל הכוח, להיות לצידי עם כל הלב והאהבה.

יום החתונה הפך בלתי נשכח כשהחופה הוקדמה לצהריים, ביום חורפי וסוער וכשהסתיימה החופה החל שלג בירושלים, חופה לבנה בכל המובנים".

החיים שאחרי הנס: "אני זוכרת את עצמי מתהלכת בחודשים האלו (האירוסין דרך אגב היו בחנוכה!) בהבנה שזה חסד ה' גמור, ולי רק אסור להפריע לדברים לקרות. זו ממש תחושה נוכחת – שיש יד ה' בדבר. שזה קורה בלי שום מאמץ, בלי התערבות שלי בכלל ושאי אפשר להפריע למה שקורה עכשיו לקרות באמת.

אחרי שנים של טווית חלומות, פתאום המציאות עולה על הדמיון. הסיפורים הדמיוניים פינו מקום לדבר אמיתי ומציאותי.

החיים השתנו מבחינתי מן היסוד, מרווקה 'זקנה' הפכתי לכלה 'צעירה', כזו שצריכה לנהל בית, בית שמדי שבועיים מגיעים אליו שלושת ילדיו של בעלי מנישואיו הקודמים. העיקר הוא שהפכתי מאחד לשניים. תוך ציפייה גדולה והרבה מאמצים להפוך למשפחה שלמה של שלושה (בעצם יותר, משפחה מורכבת שכזו משלושה ילדים חיים ועוד ילד שמצפים לו..)

עיקר השינוי בעיני הוא בתפיסת השניים, זה לא תמיד פשוט אחרי שנים של מחשבה בבודדת פתאום להרחיב את הגבולות ולחשוב עבור בן זוג, רצונותיו שאיפותיו וצרכיו. ומצד שני גם לאפשר לו להעניק לי, לאפשר לו לאהוב אותי ולאפשר לי להיות נאהבת. גם את זה הרי צריך ללמוד".

"מתפללת עכשיו ומקווה לנס פרטי שוב- שנזכה לחבוק ילד שלנו" (צילום: שמחה דר פרלמן)

החנוכה שלי היום: "זהו חג שתמיד היה קשור אצלי בהודיה על הנסים וכשהגיע הנס הזה אלי גלוי כל כך זה מילא בשמחה עצומה. אני מודה שבשנים האלו כבר כמעט 5 שנים לתוך הנישואים הטובים האלו שזכיתי בהם, אני מוצאת את עצמי לצד ההודיה על כל הטוב שזכיתי בו, מתפללת עכשיו ומקווה לנס פרטי שוב, שנזכה לחבוק ילד שלנו.

יש הבנה פנימית וידיעה גמורה שזה שניסים קורים ברגע הנכון. אבל זו גם מציאות מעניינת – שבה את מתפללת לנס שאין לך שום הבטחה שיגיע, ושמגיע לך. זה נראה לפעמים כמו חושך גמור, אבל בו בזמן יש איזה אור פנימי מהבהב שניסים אכן קורים ועוד יקרו.

נרות החנוכה יש להם הכח המהבהב הזה וכמו ששמעתי לאחרונה מרב חשוב שאמר לי:'אין לנו ידיעה והבטחה שהתפילות שלנו תמיד מתקיימות אבל על התפילה אין מניעה, ועל ניסים אין מניעה להתפלל'. שנזכה כולנו לניסים גלויים פרוסים לעין כל מתחת ידו הרחבה".