האם אלוהים מכיר את הדרך למחלקה ד' – המחלקה הסגורה לנוער בבית חולים גהה? האם הוא טורח להגיע לשם. לרדת במסדרון הצר, לרדת במדרגות החשוכות. אלוהים לא נכנס למחלקה הזו. יש לו שכל. כשנכנסים אליה כשיוצאים לא יוצאים אותו הדבר.

מישהו מוכן לתת לי יד. סאשה. אתה מוכן ללוות אותי, כי אני מפחדת. אלוהים לא פה, אתה יודע.

אלוהים לא נכנס למחלקה סגורה. יש לו שכל לאלוהים. הוא מעדיף לחכות בחוץ.

אשפוז שני. הילדה בת 16 שבת מגיעה בהחלטה של רגע מחליטה – אני איתך. נשארת. אין ממש איפה לישון שם. אתה יודע. אז טילפנתי לבית אורנית. לחולי סרטן – יש מלון. ליולדות – יש מלונית. לחולים שלנו – יש תהום. שם אני לנה. לשם אני עוברת לגור. כל כמה שנים אורזת את עצמי, חומר לעדשות, והולכת לשם – לתהום. איש לא מבקר שם. לא מפתיעים אותך מבקרים לרגע.

זה את. את היא. אלוהים לא מוכן. הוא לא יכול, הוא לא בנוי לזה. לטירוף הזה. אלוהים אוהב סדר ושם אין כלום מסודר.

רק הפיג'מה, אלוהי הפיג'מה. איש לא יקח מסאשה את הפיג'מה. כלי הנשק שלו מול החולה. לא תפסיקי לצרוח – תעלי על הפיג'מה.

תצרחי, אביגיל תצרחי את הקול, עד שלא יישאר שום צער בנשמה האינסופית שלך.

מה את עושה פה גברת?

השעה חמש, שעת חלוקת תרופות. סליחה גיברת מה את עושה פה? לא הלכת? מצטערים, עכשיו יש פעילות. פעילות לכל החולים.

טוב, אני זזה.

שבת בעיר במרכז. אוכל – אין. פיג'מה – אין. מיטה – יש.

לבית אורנית, הוא מגיע אלוהים, ישבנו יחד בספה להגיד תהילים. שלא תבינו לא נכון, כואב לו עליהם, עלינו. אבל הוא החליט שלא נכנסים לשם. מה זה יעזור שעוד מישהו יהיה בדיכאון.

מישהו יכול לתת לי יד לעבור את המסדרון הזה. כי אין פה אף אחד, רק שדים ורוחות.

נכנסת לרכב. מתפרקת. אין למי לטלפן, כולם סביבי שאריות אדם. שמה מוסיקה מתפרקת. לאיפה יש לצאת מהרכב הזה בכלל.

חוזרת הביתה. נכנסת הביתה זורקת שלום לחלל הבית. דה וויס מתנגן לו בבית. הולכת ישר למיטה, שלא אפגוש מישהו שיפגוש בכאב שלי. כי למה זה טוב.

תעזור לילדה, אני מפורקת

אלוהים, אני אומרת לו מתחת לפוך. תעשה משהו. תעזור לילדה. תעזור לי, אני מפורקת. אני יודעת שהגנים לא באו ממך. כולם שלנו אבל בכל זאת.

40 שנה אני עובדת אותך. לא עזבתי אותך. עכשיו אני פה מולך. אני והחצאית השחורה שלא הורדתי המטפחת לראשי שלא הסרתי. תרחם עליי.

והבוקר יבוא. בלי שקראנו לו בכלל. ללכת לילדה להביא לה גרביים, עוד גרביים כל הזמן מחליפים שם גרביים.

לא דימה, אין לי שום דבר חד. לא בלשון ודאי, לא התודעה.

טוב לו לאדם שלא נברא יותר משנברא.

אני יודעת הרב, אמרת לי את זה.

אני פשוט רוצה לנסוע רחוק להיעלם לאיזה תקופה. והיא היא גם נעלמה, לא?

היא תחזור, תמיד היא בסוף חוזרת. רגע אחד בדיוק אחרי שאני מתייאשת.

והרב אמר אמת טוב לו שלא נברא. ואני אומרת ואף על פי כן.