1. פרשן חדשות 13, אבישי בן חיים טען בסוף השבוע האחרון כי אי אפשר לפרשן את הבחירות בישראל רק בראייה פוליטית, וכי יש לבחון את המהלכים המתרחשים בתוכה רק על ידי דיבור על ישראל הראשונה וישראל השנייה.

בן חיים נתן כדוגמא את חברי הכנסת יועז הנדל וצבי האוזר וכתב כי הבחירה שלהם ללכת למפלגה כמו 'כחול לבן' למרות שהם ימניים, היא בגלל "שליבת הקרע איננה מדינית, הם כלל לא עברו מימין לשמאל, הם עברו משותפות עם ישראל השנייה למקומם הזהותי הטבעי בישראל הראשונה".

2. מי שהזדעק למקרא דבריו של בן חיים הוא השר בצלאל סמוטריץ' מהאיחוד הלאומי, למרות שדבריו של בן חיים כלל אינם כוונו כלפיו או כלפי מפלגתו. בתגובה לבן חיים פרסם סמוטריץ' סדרת ציוצים בחשבון הטוויטר שלו וכתב שאין הבדל בין ישראל הראשונה לישראל שנייה ושלח את בן חיים לחפש עיסוק אחר כי העדתיות מפלגת.

ההזדעקות של סמוטריץ' למקרא דבריו של בן חיים איננה מקרית. לא לשווא הוא הראשון להזדעק על החלוקה בין ישראל הראשונה לישראל השנייה. למפלגה בה הוא חבר ולמגזר אליו הוא שייך, יש חלק גדול בהינדוס הזה. בכל פעם שהנושא העדתי עולה לסדר היום, הראשונים להזדעק ולצעוק "לא יהיה כלום כי אין כלום", הם מנהיגי הציונות הדתית, ממש בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע". גם במקרים כמו זה, בו הדברים אינם מופנים אליהם ישירות, ראשי ההנהגה הסרוגה מיד מרגישים צורך לתת הסברים.

3. ובחזרה לתוכן: סמוטריץ' טוען בדבריו לבן חיים כי העדתיות מפלגת, ואני אומר, לא העדתיות מפלגת, בצלאל, הגזענות מפלגת. מספיק להסתכל על המפלגות במדינת ישראל כדי לראות שאם באמת יש מפלגה שאין בה מקום לישראל השנייה היא הבית היהודי- האיחוד הלאומי, בה חבר סמוטריץ'. נכון שפה ושם יש הבזקים של מועמדים המזוהים פחות או יותר עם ישראל השנייה, אבל מספיק להסתכל למשל על הליכוד, ולראות ששם יש הרבה יותר 'ישראל השנייה' מכל מה שהיה במפד"ל לכל אורך שנותיה. ואני לא מדבר על ש"ס בכלל, שבמאבק על ישראל השנייה מותירה אבק לציונות הדתית.

4. אז כבר יש מי ששאל אותי, מי בדיוק בליכוד מייצג את ישראל השנייה? נתניהו מקיסריה, ברקת המולטי מיליונר? ועל כך אני עונה: לא, נתניהו הוא לא ישראל השנייה והוא רחוק מלהיות המייצג שלה, אבל הוא הומלך על ידה כי הוא ידע לדבר בשפה שלה. במפלגה של סמוטריץ' וגם של הרב פרץ אפילו לא מנסים. מספיק להסתכל על היחס למסורתיים של שתי המפלגות הללו, ולהבין באיזו מהן ישראל השנייה באמת מקבלת מקום. ישראל השנייה מביטה לליכוד ורואה שם את ביטן, אמסלם, רגב וזוהר. בציונות הדתית? הרבה הרבה פחות.

ולפני שזה קורה, אני אומר: תעשו לי טובה, אל תיקחו את ח"כ אופיר סופר המצויין כדוגמא. סופר הוא יחיד מתוך אלפי ח"כים שעברו בציונות הדתית לאורך השנים. קחו את הרב רפי, את בצלאל סמוטריץ' ואת רבני המפלגה. ואם אתם בכל זאת מתעקשים להיתפס ברב רפי, צריך לזכור שהוא לא עבר מסלול "רגיל" של ישראל השנייה- טייס, רבצ"ר, ראש מכינה ואיש 'הר המור'.

מה שאגב, מזכיר לי שכששאלו את הרב אלי סדן למה הוא חושב שהרב רפי מתאים לעמוד בראשות מפלגת הציונות הדתית, הוא לא דיבר על כשרונותיו הגדולים וקורות חייו המוצלחים. מה שהשיב הרב סדן היה: אני אוהב את התכונות המזרחיות שלו. אין צורך להוסיף עוד אפילו מילה.

5. ובסוף בסוף, כשמפרקים את הייצוג הפוליטי של ישראל השנייה, מגלים משהו מופרע: ישראל הראשונה בליכוד מייצגת את ישראל השנייה הרבה יותר מישראל השנייה שבציונות הדתית. במילים אחרות: הטרגדיה האמיתית של ישראל השנייה, היא שהיא רואה בניר ברקת המיליונר מהליכוד כמייצג שלה הרבה יותר טוב מהרב רפי פרץ והרב אלי בן דהן מהבית היהודי או מאופיר סופר מהאיחוד הלאומי. ובצלאל סמוטריץ'? הוא מעדיף לעצום עיניים במקום לתת תשובות אמיתיות.

6. ואיך אפשר לדבר על ישראל השנייה בלי לדבר על המסורתיים? אחד המאפיינים הכי בולטים של ישראל השנייה, היא המסורתיות. בעוד בליכוד, בש"ס ואפילו במפלגת העבודה מדברים בשפה המסורתית ומקדמים מועמדים מסורתיים, בציונות הדתית, גם של הרב יצחק לוי והרב רפי פרץ, המושג הזה לא קיים. זאת אומרת הוא כן קיים, רק שהם מעדיפים לקרוא לעצמם "דתיים לייט" ו"דתיי רצף". לא מסורתיים חלילה, שלא יהיה איזשהו הקשר מזרחי.