מעטים האנשים שדמותם נשארת עם האדם לתקופות של שנים, הרבה אחרי שנפרדים, כזה היית הרב דוד זצ"ל.

אומנם לא זכיתי להיות תחת שרביט חינוכו הישירה, אך מתוקף תפקידו בצוות ההיגוי של הישיבה בה למדתי, נהג הרב לבוא עם תלמידיו בשיח ובלימוד.

הרב דוד היה תלמיד חכם בעל שיעור קומה, מקצועות התורה היו פרוסים לפניו והוא היה משתעשע בהם כבקיא ורגיל. מעת לעת הייתי נוכח בשיעורים שהרב העביר לאברכי הכולל, הרבה מהנאמר לא הבנתי אז, אך מידותיו והאופן שבו הוא העביר את השיעור משכו אותי, כיצד היה לוקח סוגיה ומפרק אותה בחריפות שכלו.

עד היום, למעלה מ-20 שנה דמותו מלווה אותי, "בצלם אלוקים עשה את האדם". מידות רבות ונאצלות היו בו והכנות בלטה מאוד. סללה בנתיב מהיר את תוכן אמירותיו ישירות אל הלב אל ההבנה. האיר פנים לכולם תמיד.

"נר תמיד" פעמים מעטות שמעתי אותו מדבר בערכו של לימוד תורה. השקידה, ההתמדה והעבודה הקשה, העידו עשרות מונים על אופן הלימוד ועל האהבה ללימוד. כשהיה זמן פנוי מיד היה מוציא גמרא מכיסו ונושא את עיניו אליה, למתבונן מהצד זה נתן תחושה שרק הרב והגמרא קיימים.

"שאינו יודע לשאול". מי לא יזכור את מאור פניו, כשפגשת בו, מיד הפציר בך לשאול שאלה. שאילת שאלה היייתה עניין מרכזי מאוד אצלו, אדם שאינו יודע לשאול הוא אדם שאינו מבין, בניגוד למה שניתפס בעיניי רבים.

הרב לא זילזל באף שאלה ותמיד ענה מתוך רצינות וכבוד לשואל, זכור לי אירוע שבו שאלתי אותו שאלה שנושאה היה בחירה חופשית. בטרם ענה, השתהה הרב כדקה ארוכה ועל פניו ראיתי את סערת המחשבה, בסוף השיב בתשובה מלאה, הספק קיבל מענה ואיתו האמונה.

"כל יום יהיו בעינייך כחדשים". כשחיוך נסוך על פניו שאל הרב: "נו, מה יתחדש לך היום?" באמת התעניין הרב לשמוע דבר חדש כלשהו, וכשלא היה כזה, השתומם הרב באהבה, איך אדם קם כל בוקר מבלי שלמד משהו חדש?! ומיד המשיך בחידוש משלו..

אדם צדיק, תלמיד חכם, איש אמת, מחנך משכמו ומעלה.

תהה נשמתו של הרב דוד פוקס זצ"ל צרורה בצרור החיים.

 

נתנאל דסקל, תלמיד ישיבת "חברותא" מחזור א'