כשאנו מתווכחים וויכוח נוקב מאוד- זו לא הסתה. זו מחלוקת שיש בה גם ברכה; כשאנו משתמשים בשורש "בגד" כלפי השני – זו הסתה.
כשאנו טוענים טענות לגופו של עניין- זו לא הסתה. זו מחלוקת שיש בה גם ברכה; כשאנו פוסלים את עצם הלגיטימיות של העומד מולנו לטעון טענות כלשהן- זו הסתה.
כשאנו מתייחסים לטענות של הצד השני, חולקים עליהן בחריפות, מתנגדים להן ולמשמעויות שלהן- זו לא הסתה. זו מחלוקת שיש בה גם ברכה; כשאנו מדביקים לצד השני טיעונים מזעזעים שלא אמר, יוצרים את דמותו כדמון, ומייחסים לו מעשים שכלל לא עשה- זו הסתה.
כשאנו מזהים תופעות חמורות, קצה קרחון שמעיד על הקרחון, וטוענים לקשר מבוסס בין הדברים- זו לא הסתה. זו מחלוקת שיש גם ברכה; כשאנו נאחזים בקוריוזים, מתבוננים רק על שולי השוליים והופכים אותם לדרמה המרכזית- זו הסתה.
כשאנו מעטרים את הנימוקים ברטוריקה אסתטית, בהיגיון שיש בו מן היופי, במבנה מסודר שמושך את הלב- זו מחלוקת שיש בה גם ברכה; כשאנו פונים אל האמוציות, אל הרגשות השליליים, נוקטים כלים דמגוגיים כגון חזרה פעם אחר פעם על ביטוי מבזה- זו הסתה.
וכן על זה הדרך. ואף על פי כן, טוב שגם כאשר אנו מתווכחים וויכוח נוקב, טוענים לגופו של עניין, מתייחסים לטענות של הצד השני, מתייחסים לתופעות חריגות שונות- שנעשה זאת בשפה רכה יותר ו'עגולה' יותר. זה יאפשר גם להקשיב לדברינו.
=======
המאמר פורסם בקבוצות 'זיקים' בוואטסאפ ובפייסבוק בהן מפרסם הרב שרלו מאמר קצר מדי ערב
תגובות