1. הרבה שנים גדעון סער חיכה לרגע הזה. בעוד כלל חברי הליכוד רק דיברו על "היום שאחרי נתניהו", סער חי את תודעת "היורש". אחרי ששימש כשר בכיר בממשלות נתניהו ועבד איתו עשרות שנים, הוא מרגיש מוכן, ויותר מכך הוא מרגיש שעכשיו זה הרגע שלו.

בקורת רבה נמתחת על סער בעקבות התזמון בו הוא בחר לצאת נגד נתניהו. בימים בהם מצבו המשפטי של נתניהו הולך ומחמיר, במפלגה כמו הליכוד מצפים מהחברים לתמוך ולא לנצל חולשות לצרכים פוליטיים.

2. אך התזמון בו יצא סער נגד נתניהו הוא רק אחת מסדרת טעויות קריטיות אותן הוא עשה בימיו הראשונים כאלטרנטיבה אמיתית. בניגוד לנתניהו ולבכירים רבים בליכוד, סער עדיין לא מבין שתמיכה מיריבים פוליטיים משמשת כרועץ הרבה יותר מאשר מועילה.

זאת הסיבה שסער אפילו לא משער בנפשו שהוא בסך הכל כלי משחק בידי כחול לבן במטרה לפגוע בנתניהו. מטרת השבחים המורעפים עליו מצד בכירים במפלגת המרכז היא אחת: למשוך את סער למרוד בליכוד. כל ההצהרות כי הם יהיו מוכנים לשבת בממשלה תחת סער וכי בלי נתניהו תוקם ממשלת אחדות תוך שעה, נועדו בכדי להלהיט את סער להמשיך לתקוף את נתניהו ולקרוא לפרישתו.

3. דבר נוסף שסער לא מבין, הוא שאין לו ערובה שכחול לבן אכן יסכימו לשבת בממשלה תחתיו. על פי הסקרים של השבוע האחרון הליכוד בראשות סער מקבלת 25-28 מנדטים, בעוד כחול לבן נושקת ל- 40. לכן איזו סיבה יש לגנץ וללפיד לתת לסער את השלטון? המטרה שלהם היא להחליף את נתניהו, והדבר האחרון שהם יעשו אחרי שהוא יפרוש הוא לתת למישהו ממפלגה אחרת לשבת על כסאו.

4. אבל אולי הנתון הכי קריטי שסער מסרב לקלוט, הוא שנתניהו ימשיך לשלוט בליכוד גם מבחוץ. השבוע האחרון, כמו בשנים האחרונות, גרם למצביעי הליכוד להתלכד סביב נתניהו ולהדק עוד יותר את הטבעת סביבו, ומבחינתם היום, אולי יותר מתמיד, נתניהו זה הליכוד והליכוד זה נתניהו.

הרי גם אם נתניהו יפרוש בקרוב, קריאה מצידו למי להצביע בבחירות לראשות המפלגה עשויה להכריע את הכף. לא מן הנמנע שנתניהו יקרא למתפקדים להצביע לניר ברקת, ישראל כץ או יולי אדלשטיין, שעומדים כעת לימינו ומגוננים עליו, ולהציג את סער כמי שחותר תחת הנהגת המפלגה כדי להגיע לשלטון. נקיטת השם המועדף עליו בתוספת התחושה כי הוא קדוש מעונה, עשויים להכריע כיצד יראה הליכוד גם שנים רבות אחרי עידן נתניהו.