למה חוגגים את הסיגד? כל התשובות לכל השאלות

יום הסיגד יתקיים הפעם על רקע שנה מאוד לא פשוטה שעברה קהילת יצאי אתיופיה. הרב מברהטו סולומון משיב על שאלות מהו הסיגד, מה מקורו ומה החשיבות שלו כאן בארץ ישראל והאם הוא חג?

למה חוגגים את הסיגד? כל התשובות לכל השאלות
  צילום: הדס פורוש, פלאש 90

הסיגד: שנת 2019 הייתה שנה מאוד לא פשוטה ליהודי אתיופיה. זו היתה שנת מבחן ליחסה של החברה הישראלית ליהודי אתיופיה.

סלומון טקה, נער מהקריות, נורה בידי שוטר ליד ביתו, על לא עוול בכפו, בהיותו מבלה עם שכניו וחבריו לשכונה. בעקבות זאת התעוררו הפגנות קשות.  פעם נוספת נכפה על הקהילה המדהימה שלנו לנהוג בניגוד לאופייה המכבד והמאופק, לחסום כבישים ולשרוף צמיגים למשך שעות, עד שהחברה בישראל איימה לנתק את הקשר החיובי עמה. "אתם מאבדים את הלגיטימיות בעיני החברה", אמרו.

עוד באותו נושא

סיון רהב מאיר: למה כולנו צריכים לחגוג את חג הסיגד?

אני מקווה שזה מאחורינו, כך שנוכל לשוב ולהכיר את יהודי אתיופיה בצורתה המהותית והאמיתית של הקהילה. ליהודי אתיופיה יום מיוחד שהתקיים במשך זמן רב בהיותם בגלות: "יום הסיגד".  בארמית, סגידה פירושה השתחוויה. יום הסיגד מתקיים בכל שנה בכ"ט במרחשון.

מהו "יום הסיגד"?

יום הסיגד הוא יום סגידה, השתחוויה, לקב"ה, תוך כדי תפילה ובקשה ותחנונים וכיסופים לירושלים  וציפייה שבורא עולם יגאל את עם ישראל מאדמת אתיופיה ויביאו לארצו, כמאמר הנביא ישעיה: [1] "וְהָיָ֣ה בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יוֹסִ֨יף אֲדֹנָ֤י  שֵׁנִית֙ יָד֔וֹ לִקְנ֖וֹת אֶת־שְׁאָ֣ר עַמּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁאֵר֩ מֵאַשּׁ֨וּר וּמִמִּצְרַ֜יִם וּמִפַּתְר֣וֹס וּמִכּ֗וּשׁ וּמֵעֵילָ֤ם וּמִשִּׁנְעָר֙ וּמֵ֣חֲמָ֔ת וּמֵאִיֵּ֖י הַיָּֽם".

יש לו עוד שם: "מהללה", לשון להלל; כי היום הזה מוקדש כולו להלל את הקב"ה.

מה מקורו של היום?

בשנת 538 לפנה"ס פרסם כורש מלך פרס הכרזה ליהודים. זו ידועה בשם הצהרת כורש. כורש מתיר ליהודי בבל לשוב מארצם ולבנות מחדש את בית המקדש, שנחרב לפני כן ע"י הבבלים. המובילים למימוש ההצהרה היו עזרא [2] ונחמיה, הסופרים הידועים באותם ימים בעם ישראל והם אלה שאחרי החזרה לירושלים עשו מאמץ לבניית עם ישראל מחדש לאחר גלות ארוכה של שבעים שנה (כמובן, לעומת הגלות השנייה נראית תקופה זו קצרה מאד) הם מנסים לחזק את העם ולהעניק לו מחדש את זהותו שאבדה בינתיים.

הם מקיימים אסיפות עם ברחובה של עיר בירושלים, מלמדים את העם תורה במגמה להחזירו לחיק שמירת עול מצוות כבימי קדם, כמו שכתוב (נחמיה פרקים ט-י): וַיֵּאָסְפוּ כָל-הָעָם, כְּאִישׁ אֶחָד, אֶל-הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמָּיִם; וַיֹּאמְרוּ, לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת-הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, וְכֹל, מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַיִּקְרָא-בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמַּיִם, מִן-הָאוֹר עַד-מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים; וְאָזְנֵי כָל-הָעָם, אֶל-סֵפֶר הַתּוֹרָה… וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל-הָעָם, כִּי-מֵעַל כָּל-הָעָם הָיָה; וּכְפִתְחוֹ, עָמְדוּ כָל-הָעָם. וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת-ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל, וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לה' אַפַּיִם אָרְצָהוַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל, וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא.  וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים, וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר; וַיַּעַמְדוּ, וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם.  וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם, וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם; וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לה' אֱלֹהֵיהֶם.

יום הסיגד הוא בעצם שחזור של המעמד הזה, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר בתוכן הדברים שנאמרו בפסוקים אלו.

מה עשו באתיופיה ביום הזה?

אתיופיה גדולה ורחבה יחסית לארץ ישראל. יהודים גרו בכפרים מיוחדים להם, אך כפרים אלה היו פרושים על פני מרחב עצום. ביום הסיגד היו כל היהודים המתגוררים באותו אזור  מתאספים במקום אחד ומכינים את עצמם לקראת עליה להר או גבעה באזור. העלייה היתה מתבצעת מוקדם בבקר, עם עלות השחר ממש. העליה להר הייתה צבעונית וססגונית. בראש צעדו מנהיגי הקהילה, הקייסים, בלבוש לבן מיוחד עם מטריות צבעוניות, וחלקם עוטים מעליהם מעיל צבעוני הנראה כמו בגדי כהונה של הכהן הגדול בשעתו. עמם עלה ספר ה"אורית"[3] הנישא על ראשי נערים[4] מאחוריהם עלו הזקנים ונכבדי הקהילה, הנשים והילדים. כל הקהילה כולה לבושה היתה לבן. הכל עלו להר בסדר מופתי; איש לא דחק את חבירו בתור.  רבים נשאו על כתפיהם אבנים[5]. על ההר הוצבה מראש במה שעמדו עליה הקייסים[6]. לרגליהם עמד  כל העם.

  1. תוכנו של היום כלל השתחווייה, תפילה והלל תוך הבעת כיסופים וגעגועים עזים לירושלים, חיזוק הקהילה בשמירת זהותם היהודית, חיזוק הרעות (חברות) בין כל יהודי ויהודי שם, וגם –
  2. התרת נדרים.

בני הקהילה שוהים היו בהר עד אחרי חצות היום בצום ובתחנונים. אחרי הצהרים היו יורדים מההר, סועדים בשמחה ומצפים שה' יסלח לכל עוונות עם ישראל ויגאלם ויעלם לירושלים.

האם יום הסיגד הוא חג?

תוכנו של היום נוטה יותר לכיוון יום צום ולא לחגיגות. אמנם יש שמחה וסעודה בסוף היום, ובכל זאת – קשה לקרוא לו חג.

למה צמים ביום זה?

כיוון שהיום כולו מוקדש לתחנונים לקב"ה שיגאל את הקהילה מהגלות ויעלם לירושלים. כמקובל בעם ישראל, תפילה מתוך צום נשמעת יותר, ובשעת צרה זועקים ומתפללים מתוך צום.

ומה עושים בארץ?

בארץ ישראל החגיגות מודגשות יותר. המון בני קהילה עולים לירושלים, לארמון הנציב, ומעט גם עולים לכותל ומתפללים. ואולם, עבור רוב הקהילה  זהו יום הזדהות קהילתית וזיכרון למה שהיה, יותר מאשר יום תפילה כמשמעות והמקורית של היום.

האם יש אפשרות להמשיך לקיים גם בארץ את היום במשמעו המקורי?

עקרונית, אין מניעה שנצליח לשמור על היום בצביונו המקורי. לצערי, בפועל, עינינו הרואות שהיום איבד זה כבר את משמעותו המקורית ומה שנותר הימנו זה הצד החיצוני, האוכל, הלבוש והמוסיקה. יש להודות, שכל הדברים האלה אינם שייכים בהכרח ליהודי אתיופיה דווקא – מקורם בעם האתיופי שבקרבו ישבנו בגלות.

מה יכולה החברה בישראל ללמוד מיום הסגד?

כאמור תוכנו של היום מורכב מאלמנטים רוחניים ומאלמנטים חברתיים. היום אנו נמצאים בפילוג גדול מאוד בתוך החברה בישראל. טרם נושענו וטרם נבנה בית מקדשנו. שני דברים יכולה אפוא  החברה הישראלית ללמוד ממסורת היום הזה של יהודי אתיופיה: אחווה ורעות בין הקהילות והקבוצות – והצטרפות לצום הנמשך מחצית היום. דומה, שהדבר עשוי לקדם את החברה בישראל בשני המישורים הנזכרים.

למה זה לא קיים בקהילות אחרות יום דומה?

היום הזה למרות שמקורו אכן בעזרא ונחמיה , והספר הזה אכן נמצא בכל הקהילות , ליהודי אתיופיה סיבה ייחודית  שאולצה להביא מקור זה כדי לקבוע יום מיוחד זה. ככל הנראה בתקופה מסויימת היו צרות שזהות לבעיות המוזכרות בספר נחמיה על כן מקור זה היווה השראה לקהילת יהודי אתיופיה, לעומתם כנראה הצרות של גליות אחרת לא היו זהות .

מה אתה מאחל לעצמך לקראת יום הסגד תש"פ?

אני מאחל לכל עם ישראל, שהרעות תגבר על הפלגנות, שהאהבה תנציח כל דעה שונה, שנזכה לחיים של אחווה, חסד ואהבת הזולת באמת.

 

הרב מברהטו סולומון, מרצה, רב קהילה ועובד מערך הגיור הממלכתי 

להרחבה:

[1] ספר ישעיהו: פרק יא פסוק יא

[2] שמעתי סיפור מפי אחד הקייסים המבוגרים ונכבדים של הקהילה ,שבתקופת עזרא סופר נשתכחה התורה מישראל ואבדה תורת משה הכתובה בגלל צרות הגלות; ואחרי שעזרא חזר לארץ הוא קבל נבואה כנבואת משה רבנו בשעתו. לפי הסיפור הרדים הקב"ה את עזרא למשך זמן מה ונתן לו את תורת משה שוב מתוך חלום. אחר כך שחזר עזרא את הנבואה וכתב את התורה בדיוק כמו התורה שניתנה למשה בסיני וכתב אותה, וכך התורה שיש לנו כיום היא בעצם  לא תורת משה המקורית מהר סיני אלא מה כתב עזרא אחרי חזרתו מהגלות . —–הרעיון מנוגד חזיתית לעיקרי האמונה של הרמב"ם ולמגמתם. משה רבינו הוא היחיד בין הנביאים שנבואתו אינה בחלום או במשל ובחידה אלא מלה במלה במדוייק, ולפיכך, כפי שהרמב"ם מסביר במורה הנבוכים, היחיד בכל ההיסטוריה שיכול להוריד לעולם מצוות באופן מחייב. אחרים יכולים להביא רק המלצות ומוסר וכו'—–

[3] ספר התורה של יהודי אתיופיה, הכתוב בשפת הגעז. שפה זו היא ואחת השפות השמיות העתיקות ביותר והיא נלמדת ככזו באקדמיות ללשון ברחבי העולם.

[4] דווקא נערים היו נושאים את האורית. ילדים נחשבים לטהורים ונקיים מחטא, והאורית שהיא סימן לטהרה ראויה להינשא על ידם.

[5] אבן על הכתפיים מסמלת כניעה ושפלות כלפי בורא עולם, ואולי באה גם לבטא את השפל של עם ישראל הנמצא בגלות משום עוונותיו.

[6] קייסים –מנהיגי הקהילה של יהודי אתיופיה. כמו הרבנים שבקהילות האחרות.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
האתיופים פה על סמך פרשנות בדברי הרדבז
שלמה | 24-11-2019 14:44
על פי רב עובדיה מברטנורא הגרא ותלמידיו בני דן היו באסיא ולא באפריקה ולכאורה הגרא ותלמידיו הבין שכך הוא דעת הרדבז גם אם מפרשים את הרדבז שמדובר באתיופיה, הרדבז אומר שהם דומים לקראים אבל לא מורדים בתורה שבעל פה כאשר מסבירים להם לכן לדון אותם כתינוק שנשבה חג סיגד עלול לעודד מרד בתורה שבעל פה, כאילו המסורת שלהם היה בעל חשיבות
כל יוצאי אפריקה, יהדותם בספק
זהירות | 24-11-2019 20:00
התימנים למשל, מוצאם בנוודים ערבים. המרוקאים בברברים וכו. גם על הרוסים לא צריך להכביר במילים... רובם נוצרים.
2
בלבול
גלגל | 24-11-2019 19:59
על זה נצטרך את אליהו הנביא במשרד הפנים לעשות לנו סדר.
3
זה בסך הכל ראשי תיבות של החג ס׳נקס ג׳יבן האמריקאי
גדי | 25-11-2019 7:20
האתיופים הוגלו לאמריקה כמו אפריקאים רבים, ובשלב מסויים חזרו לאתיופיה, אך סיגלו לעצמם כמה מנהגים אמריקאים, ואחד מהם זה חג ההודיה האמריקאי ׳סנקס גיבן׳ thaks give, והאתיופים הרי ידועים בלשונם המהירה, אז עשו משם החג קיצור מהיר ל ׳סיגד׳... וזו גם אותה משמעות של הודיה, רק שבאמריקה אוכלים תרנגולי הודו, ובאתיופיה אוכלים פרגיות קטנות, כשבארץ למדו לאכול תרנגולות מפוטמות ושמנות
קצת כבוד ודרך ארץ!!!
נופר | 03-12-2019 22:49
חבל שככה אתה מדבר!! בני עם אחד אנחנו! אדם נברא בצלם. כל אדם צריך לכבד באשר הוא!! בורא עולם חפץ שהיה שלום בנינו. זה לא דרך ארץ.. ובטח לא דרכה של תורה!!