לקראת יום פטירתו של הרב שלמה קרליבך שיחול השבוע, הרב יובל שרלו מתייחס לאופן בו יש ללמוד את תורתו בעקבות טענות שעלו נגדו בעבר הלא רחוק מצידן של נשים: "לבנות עולם מתוקן יותר מכוח הכאב והנבוכות".

הפוסט המלא של הרב שרלו: 

לא תוכל להתעלם –לא תוכל להתעלם מהעובדה שיש נשים שמתארות פגיעות שעברו מהתנהגותו, והן פצועות וכואבות; מנגד, לא תוכל להתעלם מכך שתלונות אלה לא התבררו בחייו, ולא ניתן לברר אותן עוד; לא תוכל להתעלם מהעובדה שהנורמות שהיו קיימות אז ב"ה השתנו, ומה שנחשב אז לגיטימי ב"ה אינו כזה עוד; מנגד, לא תוכל להתעלם מהמשקל הנמוך של טיעון זה, שכן אסור היה לעשות דברים גם אז; לא תוכל להתעלם מהחובה שלנו לא להסכים ולא לקרוץ ולא לשחוק כל פגיעה של אדם באדם; לא תוכל להתעלם מהשערים הענקיים שפתח ר' שלמה: בשיריו ובניגוניו, בתורותיו ובאהבותיו, בגאולת נפש הדור ובצדקה. לא תוכל להתעלם.

כלומדי תנ"ך ומושפעים ממנו מאוד – הסוגיה מאוד מעסיקה. מחד גיסא, התנועה הנפשית להחיל את "למה לי רוב זבחכם", ולוותר על כל העולמות הרוחניים שנוצרו מניגוניו ומתורותיו, כי זה הסולם המוסרי והערכי שהנביאים לימדו אותנו. יש לוותר על עולמות גבוהים ונאצלים אם התשתית המוסרית שלהם לקויה, ואין אנו עולים להר ה' קודם שנהיה נקיי כפיים וברי לבב.

מאידך גיסא, אחד היסודות הבולטים בתנ"ך הוא שאין אנשים מושלמים, ואף שבפרשת השבוע שעבר לדוגמה כתב הרמב"ן "ותענה שרי ותברח מפניה – חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן" – יקרים לנו אמותינו ואבותינו הקדושים, ואנו מבינים כי כל דמויות המקרא המתהלכות לפני הא-לוהים הם כאלה, וכבר הדגישו כמה פעמים גדולי ישראל כי הם סולם מוצב ארצה שראשו מגיע השמיימה, ואין הם מלאכים קדושי עליון שאין להם צד במציאות שלנו עצמנו.

ובכלל, אם אנו נתנה את בניית עולמנו הפנימי רק ממקומות שבהם לא היו בעיות – נמצא את עצמנו ערומים מרוב מוחלט של אנשי הדעת הגדולים, אנשי האמונה ואנשי קרבת א-לוהים.

מה אפוא עושים ?

מבין האפשרויות השונות אני מאמין בזו: מציבים את הדברים בדיוק כפי שהם, בלי כחל ושרק, בלי להעלים ובלי להדחיק: שהוא פתח בפנינו שערים אין ספור לדבקות בריבונו של עולם, לאהבת ישראל, למעשי צדקה, לגאולת נפש הדור ועוד ועוד, והיו לו בעיות. לא זו בלבד, אלא שבתוכנו יושבות כנראה נפגעות ממנו, ושהעובדה שאלו היו הנורמות אז אולי מרככות את הפגיעה אולם אינן מתירות להתעלם ממנה. שהתמונה הזו סוערת ולא נותנת מנוח.

ועל כן אנו מנגנים את שיריו ולומדים את תורותיו, וזוכרים גם ממה צריך להתרחק, ומנסים לבנות עולם מתוקן יותר מכוח הכאב והנבוכות.