לאחר שסיפור הגירושים הכואב שלה מיובל דיין נחשף על המסך בסדרה "יס מן", נועה ירון חוזרת בכוחות חדשים. בפוסט שהעלתה הערב (ב') מספרת נועה על ההחלטה להיחשף והחיים החדשים שבחרה.

"לפני שנה, כשהתחלנו לצלם את הסדרה יסמן, לא יכולתי לדמיין את עצמי באמת קמה מעפר" פתחה ירון "ידעתי על עצמי שאני שורדת. שאני חזקה. שאני לא באמת אשבר לחתיכות, אבל ביומיום, הרגשתי חלשה. מבולבלת. חשופה. מגומגמת. אבודה. בקיצור, אמר ההגיון הבריא, תגידי לא לכל הכן הזה, ותחזרי הביתה.

תמשיכי להסתיר את הכאב כי הוא לא פוטוגני. כי זו חולשה לבכות. להתאבל. להתבזות כדי לנסות לאחות קרעים ולעשות שלום במשפחה ובנפש. כי יגידו עליך וידעו עליך שאת חלשה. מי רוצה שיראו אותה בחולשתה? אף אחת. ציפורים מתות בסתר ודיוות בוכות במקלחת…"

"הסיפור הזה בעיני הוא אפילו יותר חשוב ממקימי או משירה גאולה"

ירון חשפה כי על הטיעונים והמלצות קרוביה לא ללכת לתכנית ולהיחשף, היא החליטה שהיא עושה את זה "אל מול כל הטיעונים ההגיוניים האלה, ואל מול כל דורשי טובתי האהובים, ואל מול כל היועצים ההגונים והממולחים שלי, עמדתי אני. אני אני. נועה. נועה בת רות. זאת שיודעת שהיהלומים הכי יפים נחצבים בבטן האדמה. זאת שנסדקה ונשברה וחוברה לה יחדיו…והרגשתי שאני רוצה להעיז לנסות לספר גם את הסיפור הזה. בעיני הוא אפילו יותר חשוב ממקימי או משירה גאולה".

https://www.facebook.com/100009649084661/videos/1021357298195897/

"הבכי הוא רק שלב"

בהמשך הפוסט סיפרה נועה, כי אלפי התגובות שקיבלה לאחר החשיפה, גרמו לה להרגיש שהיא עשתה את ההחלטה הנכונה: "אחרי אלפי אלפי תגובות ופניות אישיות בשבועיים האחרונים, אני יודעת שצדקתי. אני יודעת שכשאני העזתי לבכות, כל כך הרבה אחים ואחיות שלי בכו איתי. כל אחד על החורבן הפרטי שלו. הרגשתי את הכאב הגדול הזה מתנקז לכיווני, לרגע נבהלתי. זה המון המון כאב. או כמו שאמרה האישה הדומעת שהייתי לפני פחות משנה, שם על הבמה בהתהוות: חבר'ה, יש חורבן. אז כן, ראוי לבכות.

לפעמים כל מה שיש לעשות זה לבכות. אבל הבכי הוא רק שלב. השלב הבא הוא לבנות ולהיבנות. חשוב גם להגיד לעצמנו די. ראוי לקום ולהתחיל מהתחלה. ראוי לקום ולהיות.

הנשמה שלי. העצמי שלי. מי שאני מבפנים. בלי להיות אשתו של מישהו, או אישתו לשעבר של מישהו. בלי להיות דתיה או חילונית. המהות שלי צועקת תקווה".

לסיכום כתבה נועה: "אני. אישה. אמא. כולי תקווה. כולי אהבה. כולי חמלה. אני יודעת ליפול ולקום. יש בי את כל הכוחות והסודות. אני לא מפחדת מכלום, ותכלס בינינו, בואו נדבר על זה, אני חיה ובועטת היום פי מליון מאשר קודם.

שמחה על החירות שניתנה לי לא רק למות, אלא גם לקום לתחיה. שמחה להיות בגדה השניה של נהר סוער שנדמה שאי אפשר לחצות.. בא לי לנפנף משם לכל אישה דומעת, עם חיוך רחב של אחת שיודעת, ועם דגל שכתוב עליו באש שחורה על גבי אש לבנה: החיים יפים! יס" סיכמה.