אולפן סרוגים: ד"ר גדי טאוב פובליציסט, סופר ואיש רוח עבר משמאל לימין והפך לאחד מתומכי נתניהו הבולטים שפוקדים את ההפגנות בכיכר גורן בפ"ת: "התחושה של רבים שיש שימוש בחקירות פליליות להתנקשות בדמוקרטיה"
לדברי טאוב, "ההפגנות הן על החזרת הדמוקרטיה לידי האזרחים. אנחנו מקווים שזה מכנס יותר אנשים מרק תומכי נתניהו, שאני ביניהם. התחושה של רבים היא שבמשך זמן רב, כבר הרבה לפני התיקים של נתניהו, מדינת ישראל משתמשת בחקירות פליליות כמכשיר להתנקשות פוליטית. הדבר הזה מתועד, זה לא תיאוריית קונספירציה ימנית מופרכת".
טאוב טוען כי "באופן מתועד היו מקרים של חקירות שהמטרה שלהם הייתה למנוע מאנשים להגיע לתפקידים שלא נראים למערכת המשפט.
רק לאחרונה פרסמתי בפייסבוק מאמר של רובי ריבלין מ-2003 שהסביר איך עשו את זה לו. פתחו לו חקירה מופרכת על שום דבר, שנשארה קפואה 3 שנים, כדי למנוע ממנו להגיע למשרד המשפטים. אחרי זה התחלף היועמ"ש ומני מזוז סגר את החקירה ואמר שלא על זה תהיה תפארתה של הפרקליטות".
אם הייתי יודע איזה שפנים המתנחלים, לא הייתי דואג כשהייתי בשמאל
לטאוב יש ביקורת רבה על כך שהציונות הדתית לא נמצאת בהפגנות למען נתניהו: "אם הייתי יודע איזה שפנים המתנחלים, לא הייתי דואג כשהייתי בשמאל. איפה אתם עכשיו, מה זה? הולכים לערוף את ראשו של מחנה הימין, וזה חמור יותר מנתניהו או לא נתניהו. הולכים להשתמש באמצעים פליליים כדי לערוף את ראש מחנה הימין – ואם זה יצליח, כל מנהיג ימני שיבוא אחריו יהיה ממושמע וישתחווה לשלטון אוכפי החוק שקוראים לו בטעות בית המשפט. מנהיג ימני שעכשיו יסתובב הצידה וישרוק כאילו לא קורה כלום, לא יוכל אחר כך להיות בעמדת הנהגה".
"הציונות הדתית היא דבר יקר מפז", אומר טאוב, "אתם אומנם מאוד קטנים מבחינת האוכלוסייה, אבל אתם הגשר בין הזהות היהודית הלאומית לבין האמונה היהודית. את הגשר הזה אסור לתנועה הציונית לאבד בשום מחיר". טאוב חושב שרוגל אלפר ואחרים שלדבריו "צורחים הדתה שמדתה", זו הגרסה הפוסט- מודרנית שלא באמת מתמודדת עם שונות אלא לבסוף מביאה לכפיה. ולדבריו שיא העליבות של הפוסט מודניזם מתבטא ביחס לאסלאם, "אם יש משהו שאני שמח שעזבתי את השמאל, שאני לא צריך להעמיד פנים שעדאללה באמת רוצים שוויון ודמוקרטיה".
בשמאל לא אוהבים עריקים
על המעבר מהשמאל לימין: "קרו כל מיני דברים במקביל. קודם כל אני ריאליסט מבחינה מדינית, אז התפכחתי. האמנתי באוסלו שהפלסטינים רוצים בשלום עם העם היהודי על ידי חלוקת הארץ, וחשבתי שהרטוריקה המתלהמת זה קצף על פני המים- בעומק כולם מבינים שאין אופציה אחרת. זו טעות, אנחנו טעינו בדבר יסודי. התנועה הלאומית הפלסטינית לא דומה לתנועה הלאומית היהודית – שמטרתה הייתה העצמאות הפוליטית של העם היהודי. לעומת זאת השאיפה של הפלסטינים היא גאוגרפית – לחזור לנחלת אבותיהם. בזה הם דומים למתנחלים, אבל לא יעזור אם נמצא שטח שבו הם יהיו עצמאיים. הם רוצים לחזור לכפרים שלטענתם סבא שלהם היה בהם. לא קרה לכם אסון, קרתה לכם טעות קרדינלית היסטורית באשמתכם, כי הייתם יכולים לקחת חצי".
"אני הייתי מאד בעד ההתנתקות, כי אמרתי שאני רוצה פרידה. אמרתי שאני יודע מה זה מרכז- מתנגד להתנחלות אבל לא מאמין בשלום, אז אני רוצה להיפרד מהם מכיוון שאני רוצה חברה עם רוב יהודי חד משמעי ובולט. היום אני חושב שאנחנו במבוי סתום. אנחנו טעינו, ונתניהו צדק כשאמר שיהיה חמאסטן. הוא הצביע בעד כמי שכפאו שד כי חשב שאי אפשר לעצור את הרכבת הזאת. היום הוא חושב שאי אפשר לעשות נסיגה חד צדדית בלי לסכן קיומית את ישראל".
"הנקודה המכרעת בשבילי הייתה האביב הערבי. אחרי זה ראיתי שלא רק הלאומיות הפלסטינית היא ריקבון שאין כדוגמתו שלא שואף לעצמאות, אלא זה ככה בכל מדינות ערב. אנחנו נמצאים מול התמוטטות של ציביליזציה, אני לא מכיר אח ורע לזה בכל מקום בהיסטוריה. שום עיקרון של סדר לא עובד בעולם הערבי כרגע, והכל שוקע. אז אמרתי לעצמי שהכל נהיה כמו דעאש, אם לא יהיה שום מחסום על הירדן מה נעשה? מאיראן עד אלינו יהיה רצף של כאוס שיתגלגל לעברנו. תסתכלו על עיראק וסוריה, מדינות שהן פיקציה. אז עכשיו אתה אומר שלאומיות פלסטינית תחזיק מדינה? הרי היא רקובה עד העצם. אני לא רוצה לשלוט על הגדה, אבל מי שחושב שאפשר לסיים את הכיבוש לא חי איתנו. הדבר היחיד שמונע את השתלטות חמאס על הגדה זה צה"ל. אנחנו מצילים את התחת של אבו מאזן, אז הוא לא יתן לנו לצאת כי הוא זוכר מה קרה בעזה.
על המחירים במעבר לשמאל אומר טאוב: "יש שנאה רושפת. כי לא אוהבים עריקים. השמאל הוא מאוד מאוד דוגמטי, אני חושב שקרה לשמאל. אני חושב שלי לאברי גלעד ולעירית שמורה שנאה מיוחדת של בוגדים. בשמאל נוטים לחשוב שהימין הוא רשעות וטמטום. הם משוכנעים שדעות ימניות זו תעמולה זה לא דעות".
מסע דייג מטורף
על נתניהו אומר טאוב: "אני הייתי הכי קיצוני מכל מכריי והייתי בעד שיהיה חוק חסינות תקיף. אמרתי שאף אחד לא יעיז להילחם בהם אלא אם כן הוא מוכרח, כי הם יותר מדי חזקים- וזה מה שיש עכשיו. זה לא הולך להיות נעים שזה פרסונאלי, אבל אין ברירה כי אין אלטרנטיבה. אם יערפו את ראשו, אל תגידו לי שמנהיגי הימין האחרים יהיו. אנחנו רואים ניצנים, אבל אין ספק שזה מחדל מתמשך של הימין".
האם אצל אולמרט זה היה אותו סיפור? "בהחלט. הבעיה אם אולמרט שבסוף מצאו שהוא אשם, אבל אתה זוכר כמה חקירות היו עד שהגיעו למשהו. היה פה מסע דייג מטורף שהתחיל מזה שאי אפשר לתפור תיק לדניאל פרידמן, כי הוא היה אקדמאי צנוע שמעולם לא הוציא את האף מהספר. אי אפשר לחקור אותו כי יש לו קביעות והוא באקדמיה".
על המינויים, מנדלבליט ואלשיך: "המערכת גדולה מהם. הם נכנסים למערכת ולא יכולים לחולל שינוי כמו שהשר לא יכול לחולל שינוי, ובסוף מטמיעים את האתוס ששייך למערכת. האסטרטגיה בעבר הייתה שאם עושים דבר כזה, צריך לעשות את זה בגלוי ועל המקפצה למען ייראו ויראו. אם עורפים את ראשו של ראש ממשלה, אחר כך כולם מפחדים. זה מה שקורה לנו בפעם השלישית – רבין, אולמרט, ועכשיו מנסים לערוף את ראשו של נתניהו. אנחנו צריכים לעמוד על הרגליים האחוריות שלנו, ולא לאפשר לדבר הזה לעבור באמצעים חוקיים".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
