נוער סרוג, אין לכם מושג כמה שמחתם אותנו
במוצאי שמחת תורה ניגש אחד מגבאי בית הכנסת, ואומר לי שהיה כל כך טוב שבאנו, זה שינה את כל אווירת השמחה, גם אחרי שהלכנו משם היה להם קל יותר לשמוח, מרכז בית הכנסת הספרדי המרכזי כמעט בכה כשבא להודות על החברים שהצטרפו אליהם לתפילת ערבית בליל החג
הרהורים ומחשבות אחרי שמחת תורה תש"פ
למקומות רבים בארץ באות קבוצות נערים, לשמוח עם הציבור בשמחת תורה, בדרך כלל שמיניסטים בישיבות התיכוניות מארגנים את זה, מתאמים מקום ובאים. אני רוצה להביא בפניכם את מה שכתבתי לחברי הגרעין התורני בכרמיאל בעקבות עוד שמחת תורה שמחה במיוחד שחווינו השנה, הרהורים ומחשבות שבאות בעקבותיה.
כבר טו"ב שנים שאנו מביאים קבוצות מישיבות תיכוניות ומסניפי בני עקיבא ואריאל לכרמיאל, הם מצטרפים לבני ישיבת ההסדר בעיר ולחברי הגרעין התורני המבקרים יחד בכ-21 בתי כנסת בעירנו, רוקדים בתוך בתי הכנסת באווירה נעימה ומתחברת, ומובילים את ההקפות השניות ברחבת העירייה.
השנה היו איתנו תלמידי ישיבת "הליכות עולם" קרני שומרון, חבורה מעולה, של בחורים שבאו כדי לשמוח ולרקוד, והיו ממש "פצצת אנרגיה" משמחת וערכית. לא רק ברמת הריקוד, גם ברמת ההתנהלות לפני ואחרי, גם הצורה בה השאירו את הכל מסודר ונקי, ועוד.
האם אנחנו צריכים את הנוער שישמח אותנו?
אבל מהי המשמעות של כל זה? האם אנחנו "צריכים" את זה? צריך לומר: זה "תיק" מאד גדול, צריך לדאוג שתבוא קבוצה מתאימה, צריך לארגן להם הסעות, מקומות לינה, אוכל, קידוש בבוקר, ארוחה קלה לפרידה מהסוכה, מקווה או מקלחת לפני החג, תשובות לחברים שבאים מאיזה מקום מרוחק, להתרגל לשיח מול איזה שמיניסט שמארגן את החברה, ואין באמת מי שעומד מולנו בהתארגנות הזו, לענות לכל "קריזה" של בחור צעיר שבא לו עכשיו… שלא לדבר על הריקודים, בחירת השירים, התחלופה המהירה בשיר מרגש יותר שמתאים לבחורים הצעירים… על שעת הסיום של כל היום הזה….ועוד ועוד.
אבל זו לא רק הטירחה שבאירוח, מה התועלת האמיתית בכך שהיינו בבית הכנסת "אשכולות" או בבית הכנסת "בן איש חי" כ-20 דקות בכל מקום? האם זה יוצר שינוי בשמחת התורה בכרמיאל? האם זה משמעותי למקומות שבהם היינו?
אשתף ואומר, שבאופן אישי, אני מהבוגרים (רק בגיל) מהגרעין, וכמעט היחיד שעושה סיבוב מלא בליל שמחת תורה וסיבוב גם בבוקר, וזה לא נעשה קצר או קל יותר, ותודה לאשתי שמצטרפת אליי בבוקר, ואז כשהרגלים מורגשות יותר, צפה השאלה האם זה כדאי, האם המאמץ הזה שווה את זה? כמה הוספנו לבית הכנסת "העדה ההודית" כשבאנו לשם לכמה דקות?
ההקפות השניות ברחבת העירייה השנה היו גדולות יותר, היו בוודאות יותר אנשים, יותר רוקדים, והזמרים היו מתאימים יותר, זה התחיל בזמן והיה שמח. רקדתי יחד עם רב העיר הרב מרגלית שליט"א כשנכנסו למעגל כמה גברים שרצו להצטלם "סלפי" עם ספר תורה או עם רב העיר, הם נכנסו ויצאו למעגל לפי קצב הצילום, כשנשותיהן מגבות אותם מבחוץ. שאלתי את עצמי "לשמחה מה זו עושה", האם אנחנו מגבירים יהדות או אולי משהו אחר… וכו' וכו' דרך אגב הרב מרגלית עצמו שיתף פעולה באופן מלא עם המצלמים והיה מוכן לכל תמונה.
זה שינה את כל אווירת השמחה
אבל כשאני עושה חשבון על הכל, אני מנסה לראות את המרחב את המראה מלמעלה: עוד לפני שמחת תורה, אנחנו מקבלים טלפונים יזומים של כמה בתי כנסת, כמו מוריה, אשכולות, ספרדי מרכזי, ועוד ששואלים אם נוכל לבוא, אם אנחנו מגיעים אליהם גם השנה, אחד מרבני העיר התקשר אליי בשנה שעברה כדי שנגיע לבית הכנסת אל המעיין, למה הם עושים זאת, כשהם יודעים שנהיה רק זמן קצר? למה זה כל כך חשוב להם?
ובמוצאי שמחת תורה ניגש אחד מגבאי בית הכנסת, ואומר לי שהיה כל כך טוב שבאנו, זה שינה את כל אווירת השמחה, גם אחרי שהלכנו משם היה להם קל יותר לשמוח, מרכז בית הכנסת הספרדי המרכזי כמעט בכה כשבא להודות על החברים שהצטרפו אליהם לתפילת ערבית בליל החג. שלא לדבר על דברי התורה של אחד מרבני הגרעין בשני בתי כנסת בבוקר, וההתרגשות הגדולה אצל ההודים כשיצאנו משם.
מתפללת אחת מבית הכנסת יסמין תיארה בפנינו את הגעת הבחורים לבית הכנסת, כסוג של אור גדול שפתאם מחולל שינוי בשמחת החג, והיא אמרה שזה מבחינתה שינוי מדרגה בחג הזה. וכמובן בית הכנסת "הדר בן ציון", שההקפות שלנו שם יוצרות את החג, ומהם אני תמיד מקבל אזהרות מראש שלא נאחר מדי כי ממש מחכים לנו… בית הכנסת של המכללה שממש מאכיל את בחורינו ומשקה אותם בכל טוב כהוקרה, ועוד ועוד.
סימן ששמחת תורה שלכם חדרה לעצמות
זה לא כולל את הביקור בבתי הכנסת של רבני העיר, גם בקהילה החרדית בעיר שמאד שמחים ומשתפים פעולה עם הבחורים שלנו, שהשנה היו אקטיביים גם שם באופן מיוחד… וההקפות השניות שמביאות אליהן כל שנה מאות אנשים שרובם מהציבור המסורתי והחילוני, שזה המגע היחיד שלהם, כמעט, עם ספר התורה, אז נכון שזה אירוע לא מושלם כי הוא מעורב, ואנחנו לוקחים סיכון די גדול עם השמירה על ספרי התורה, שאף בית כנסת לא היה מוכן להוציא חוץ מאיתנו, ואנחנו תמיד תלויים במועצה הדתית ועוד.
ובכל זאת אנשים יוצאים מהבית כדי לשמוח בשמחת תורה, מה יותר גדול מזה? איזו זכות נפלה בחלקינו, אנחנו די קטנים בכמות, אבל כל השמחה הזו בהובלה שלנו, אשרינו, אשרינו שאנחנו הקבוצה היחידה בכרמיאל שמסתובבת בעיר, ולא מסתפקת בשמחה בבית הכנסת שלה, אשרינו שאנו רואים בעיניים את פניהם השמחות של הציבור כשאנו באים, אשרינו ששמחת התורה שלנו לא אישית ולא פרטית, אלא ציבורית ועירונית. איזו זכות נפלה בחלקינו להיות משמחים, להוסיף גובה בשמחת תורה, וזה חוץ מהריקודים שנמשכו עד אחת בלילה בליל שמחת תורה בישיבה.
אז אם הרגלים עוד קצת כואבות לכם, תשמחו על כך, זה סימן ששמחת תורה שלכם חדרה לעצמות, וזו זכות נפלאה.
==
הרב יעקב ידיד הוא ראש ישיבת ההסדר והגרעין התורני בכרמיאל
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו