ברוך דיין האמת: בגיל 90 נפטרה מרסל ניניו, גיבורת פרשת הריגול הכושלת במצרים שכונתה "הפרשה", או ה"עסק הביש".

מרסל ניניו נולדה במצרים להורים יוצאי בולגריה, הם התגוררו בקהיר ומרסל התחנכה בבית הספר היהודי בעיר. היא למדה שפות, בהם ערבית, אנגלית, צרפתית ועברית, ועבדה כמזכירה בחברה בריטית גדולה ליבוא.

בשנת 54' פעלה כחלק מחוליית ריגול ישראלית במצרים, שנועדה לערער את שלטונו של המלך פארוק ולאחר מכן לשבש את פעילות המדענים האירופאיים שסייעו למצרים בטכנולוגיה ובנשק. בשל טעות של אחד מחברי החולייה היא נחשפה, וחברי החולייה נידונו לעונשים בזוגות: ראשי החוליה, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, נידונו למוות והוצאו להורג בתלייה ב-31 בינואר (ח' בשבט): ויקטור לוי ופיליפ נתנזון נידונו למאסר עולם; מרסל ניניו ורוברט דסה נידונו למאסר של 15 שנה; מאיר זעפרן ומאיר מיוחס נידונו למאסר של 7 שנים; אלי נעים וצזאר כהן זוכו. מאיר מאיר (מקס) בינט, הוא התאבד בכלא.

מרסל ניניו מדליקה משואה ביום העצמאות ה-40 (סער יעקב, לע"ם)

במהלך החקירות והעינויים הקשים ניסתה ניניו להתאבד. ונפצעה באורח קשה, אושפזה בבית חולים למספר חודשים ומשם הובלה לבית המשפט. לאורך עדותה בבית המשפט, חזרה שוב ושוב על משפט אחד: "אני יודעת, אך אני לא רוצה להגיד".

לאחר מבצע קדש, בו ניצחה ישראל ושבתה אלפי חיילים מצרים, סרבו המצרים לעסקת חילופי שבויים שתכלול גם את חוליית הריגול. ניניו נאלצה להמתין 12 שנים נוספות, עד אחרי מלחמת ששת הימים, וסמוך מאוד לסיום תקופת מאסרה היא שוחררה יחד עם עוד 3 אסירים שנותרו בכלא.

משוחררי הכלא המצרי בפגישה עם הנשיא שזר (ארכיון לעם)

לאחר שחרורה הגיעה ארצה והוענקה לה דרגת סגן אלוף בחיל המודיעין. היא נישאה בשנת 71', כשראש הממשלה דאז גולדה מאיר, משמשת כשושבינה. היא התגוררה ברמת השרון.

ביום העצמאות תשמ"ח (1988) הדליקה משואה בטקס פתיחת יום העצמאות לרגל 40 שנים למדינה.