אחת המילים השכיחות בימים אלו, שלאחר הבחירות לכנסת ה-22, היא ללא ספק המילה 'רוטציה', ובעברית סֶבֶב. ה'רוטציה' היא הסכם פוליטי, הנחתם בין שני יריבים פוליטיים, והעוסק בהחלפת תפקידים בין בעלי משרות ציבוריות, במהלך תקופת כהונה ציבורית אחת.

הסכם הרוטציה העומד בליבת השיח הפוליטי נסוב על תפקיד הדמות הבכירה בממשלה, ראש הממשלה. לרוב הסכמים אלו מלווים בחשדנות רבה. יתרון משמעותי קיים למי שמתחיל את הרוטציה ראשון, שכן כהונתו מובטחת, מנגד הצד השני להסכם מצוי בחשש מתמיד האם בהגיע תורו אכן הוא ימלא את ימי כהונתו, שהרי המועמד הראשון שסיים את תפקידו יכול לחזור בו מקיום חלקו, יתר על כן, יכול והמועמד שסיים את חלקו לא יהיה מוכן להיות שותף לכל מהלך שהשני ברוטציה מעוניין לבצע, בכך נמצא שהשני בתור, אינו באמת יכול להביא לידי ביטוי את משנתו וחזונו הפוליטי, מדיני וחברתי, במיוחד כאשר מדובר בשני יריבים בעלי תפיסות עולם שונות. בנסיבות אלו קיים צדק רב בקביעה שממשלת אחדות היא 'ממשלת שיתוק'.

מהו לא אוכל? איני רשאי

השאלה היא האם אכן רוטציה ממשמעה 'שיתוק'? ובכלל כיצד רואה היהדות את חלוקת המנהיגות בין שני מנהיגים? כתמיד נתחיל מפרשת השבוע שלנו, פרשת וילך, שם קוראים את דבריו של משה רבינו רגע לפני שהוא מסיים את תפקידו כמנהיגה הראשון של העם היהודי "ויאמר [=משה] אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא, וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן" [דברים לא;ב].

ר' שלמה יצחקי, רש"י, עומד בפירושו על פסוק זה ומסביר את פשר דבריו של משה, וכך הוא מסביר "יכול שתשש כוחו, תלמוד לומר לא כהתה עינו ולא נס לחה [דברים לד;ז], אלא מהו לא אוכל, איני רשאי, שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע". מסביר רש"י שהסיבה בעטיה נאמרו הדברים היא סיום ימי כהונתו של משה, המנדט שקיבל משה להנהיג, הסתיים ומרגע זה ההנהגה עוברת ליהושע, המנהיג השני שמילא את מקומו של משה.

התפיסה היהודית דחתה את שיטת המנהיגות הכפולה, וזאת על פי התפיסה 'שדבר אחד לדור, ואין שני דברים לדור" [בבלי סנהדרין ח,א] 'דבר אחד' מסביר רש"י במקום הכוונה "למנהיג אחד". בלשון אחר "מגיד שאין שני פרנסים לדור" [רמב"ן במדבר כז;יט; בשם הספרי], המאירי, מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פורבנס, ש להמאה ה-13 עומד על הרציונאל מדוע אי אפשר לשני פרנסים להנהיג במקביל "ולעולם יהא אחד ממונה על כולם שיהיו כולם נשמעים לו כדי שלא ירבו מחלוקות בהתמדה" [המאירי, סנהדרין ח;א], כלומר מנהיגות כפולה גורמת בהכרח לריבוי מחלוקות, וכשם שפרצופיהם של בני האדם שונים כך גם דעותיהם שונות, ומנהיגים יריבים פוליטיים שכל אחד נושא עמו דגל אחר לא יצליחו להנהיג.

אין הנהגה כפולה בישראל

שאלה מעניינת הופנתה לר' משה בן יוסף טראני, המבי"ט, בן המאה ה-16, אשר נשאל האם ניתן לצרף להנהגת הקהילה דמות נוספת ראויה יותר מזו המכהנת. בתשובתו הוא עומד על העקרון שלא ניתן למנות שני מנהיגים, וכך הוא משיב "אינם יכולים לשתף אחר במקומו כמו מלך שכתוב שום תשים עליך מלך 'מלך' ולא שנים. וממנו אנחנו לומדים לשאר שררות שדבר אחד לדור ולא שניים" כלומר אין מקום לכהונה של שני מנהיגים במקביל.

ומה אם יש משהו ראוי יותר ומדובר בשני מנהיגים שמשלימים אחד את השני ממשיך המבי"ט ומבהיר "ואפילו יש ראוי אחר יותר ממנו שבכל הדורות שעברו היו מלכי ישראל וכהנים גדולים בקצתם היו כמה אנשים ראויים למלכות מן השבט הנבחר ולא היו רשאים להעביר מי שהיה כבר מלך וכן כהן גדול שהיה אחד ראוי יותר מכהן גדול [שו"ת מבי"ט חלק ג סימן ר]. כלומר גם אם נמצא משהו טוב יותר מהמנהיג המכהן או הנבחר אין בכך די כדי להתיר הנהגה כפולה.

ויש לשאול, מה הבעיה הרי כל אחד יש לו זמן קצוב, ואיך הדברים יכולים להפריע, כדי להשיב על שאלה זו יש לפנות לאחד המדרשים שמסבירים את פשר מותם המוקדם של שני בני אהרון נדב ואביהוא, וכך מתואר, "שהיו משה ואהרן מהלכין תחילה, ונדב ואביהוא הולכין אחריהם, והיו אומרים עוד ימותו שני זקנים אלו, ואנו נוהגים בשררה על הצבור תחתיהם" [מדרש תנחומא אחרי מות], נדב ואביהו שידעו שמנהיגותם תלויה במותם של משה ואהרן, וכניסתם לתפקיד תחל בסיום תפקידם של המנהיגים הקיימים, ייחלו למותם, ואולי אף ביקשו לטרפד את המשך מנהיגותם היות ולא יכלו להמתין לתורם.

אין מלכות נוגעת בחברתה

התלמוד הבבלי מביא דיון מרתק שמתנהל בין דוד המלך לבין האל, כאשר דוד מבין שנגזר עליו למות ביום שבת, הוא מבקש מהאל שמיתתו תדחה ליום ראשון, האל מתנגד לבקשה וההתנגדות מושתת על העקרון לפיו "אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא הנימה [בבלי יומא לח;ב], ולכן דחיית מותו של דוד המלך אפילו ביום אחד תפגע במלכותו של שלמה והרי כבר הגיע המועד לתחילת כהונתו מלכותו של שלמה [בבלי שבת ל;א].

הנה כי כן האפשרות לקיום הנהגה משותפת תחת אותה כהונה אחת אינה בהכרח המודל האידאלי למנהיגות, אין בה כדי למקסם את יכולותיו של המנהיג להביא את תפיסותיו הפוליטיות לכלל ביטוי, וככזה אין הוא רצוי ואין נכון לקיימו כאשר מדברים בשני יריבים פוליטיים שמבקשים לחלק ביניהם את כתר ההנהגה בעם ישראל.

==

אלישי בן-יצחק, עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעל משרד לעריכת דין.