זו הסיבה שהציונות הדתית לעולם לא תגיע להנהגה

  (צילום: פלאש90; תמונה קטנה: ללא קרדיט)

גדלתי בציונות הדתית, אני מסכים עם רוב הערכים שגדלתי עליהם חוץ מאחד מרכזי: אני לא חושב שהציונות הדתית צריכה להנהיג. אין לי בעיה אם זה יקרה אבל גם אין לי שאיפה מיוחדת שזה יקרה.

צריך להבין: פחות או יותר מאז עליית גוש אמונים (1974), הציונות הדתית מספרת לעצמה שהיא הסינתזה היהודית האולטימטיבית ולכן על פי הסדר הקוסמי זה רק עניין של זמן עד שכולם יגלו את האור ויהיו ציונים דתיים והיא תנהיג את העם. כי החרדים עיניהם טחו מלראות את הגאולה והחילונים זרקו את המורשת, והמסורתיים עוד לא נסגרו על עצמם והרפורמים אותם אנחנו בכלל לא סופרים.

ואנחנו הרי לקחנו את הטוב מכל אחד: תורה מהחרדים ועמל מהחילונים וטיפטיפה חדשנות הלכתית מהרפורמים ודבקות מהמסורתיים. לכן למעשה המשיח יגיע כשכולם יהיו דתיים לאומיים שזה הרי הטוב מכל העולמות.

עוד באותו נושא

על המשיחיות בציונות הדתית והבחירות החוזרות

לכתבה המלאה בסרוגים >
15

אבל אז באה המציאות וטופחת על פניה של הציונות הדתית: אחוז הדתיים הלאומיים כמעט לא השתנה ב 40 השנים האחרונות (11% בערך), רוב החוזרים בתשובה פונים לזרמים אחרים; מסורתיים, חרדים והזרם הנאו חסידי (זרם שפוספס בשיח הישראלי אבל הוא גדול מאוד ואכתוב עליו בהזדמנות. רק להמחשה, אהוד בנאי שומר מצוות ומאמין אבל הוא בהחלט לא ציונות דתית. הוא קרא לעצמו: דתי בינלאומי. חלק מהזרם הניאו חסידי) וכמובן: הציונות הדתית לא מצליחה לסחוף פוליטית כמעט אף קול שאיננו מהציונות הדתית. גם אותה פעם מפורסמת שבנט הביא 12 מנדטים היא סך הכל התאחדות של אותם 11% של ציונות דתית שברגע נדיר למדי הצביעו לאותה מפלגה. וכל טובי הפרשנים מהציונות הדתית מחפשים את הסיבות לכישלון איך אנחנו עוד לא מנהיגים: פעם זה הלייטיות של בנט, פעם הקמפיין המדשדש של שקד וכמובן כל פעם: הקשית של נתניהו. לולי שתיית המנדטים שלו ודאי כבר היינו מנהיגים.

ובכן הרשו לי לקלקל את החגיגה. אל תחפשו סיבות קוסמטיות. הציונות הדתית לא תנהיג כי האמת לא אצלה. המציאות לא הולכת לקראת זה שכולם יהיו יום אחד ציונים דתיים. המשיח לא יגיע רק כשכולם יבינו את תורת האורות הגואלת. חכמי התלמוד מספרים שהמשיח יגיע רכוב על סוס עם מאה גוונים. אתם שומעים? משיח צבעוני. לא בצבע השחור של החרדים, לא בצבע הכחול של החילוניים, לא בכתום של הדתיים ולא בתכלת של המסורתיים. מאה גוונים. וכשהוא יגיע הוא לא ילמד עם כולם את 'אורות התשובה'. הוא (או היא) יסתכל על כל שבט ויגיד לו: אתם נהדרים כמו שאתם.

אה כן, יש גם טוב ורע. אבל הטוב והרע הם בכל תפיסה בעצמה. לכל תפיסה, לכל שבט, יש את נטיית ההידרדרות שלו: החילוניים לשכחת הזהות (חילונות איננה אי אמונה, אלא סל ערכים ששם בראש, אמונה בחול ובאדם). החרדים לניתוק, הלאומיים להתבדלות, הלוחמים לאנרכיה וכן הלאה. אבל אף שבט לא הולך להשתנות. לכל שבט וזרם יש עמוד שדרה ערכי שאבוי לנו אם ננסה לשנותו.

אז מי ראוי להנהיג? מי שהוא הכי כלל ישראלי. מי שמבין את העוצמה של כל השבטים השונים ולא חושב שצריך שהשבטים האחרים יהיו כמוהו ביום מן הימים. ורק אל תתחילו לכתוב עכשיו שכלל ישראל זה הכי ציונות דתית וזה בדיוק אנחנו. הציונות הדתית לא לקחה מונופול על אהבת ישראל. כבר ראינו זרם שוליים מהציונות הדתית שבמשך שנים צעק "כלל ישראל" ובבחירות האחרונות הוכיח שכוונתו הייתה בעצם לפגוע ולהעליב את כל "כלל ישראל", כלומר בכל אותם 99.8 אחוז שלא חושבים בצורה "נורמלית" בדיוק כמוהו.

עכשיו שלא אובן לא נכון: אין כאן פוסט של מומר שמתחשבן עם הבאר ששתה ממנה. אני יהודי מאמין שערכי החסד, האהבה, התורה והארץ שינקתי מהציונות הדתית מלווים אותי ומאירים את דרכי. ובכל זאת, את נקודת הכשל המעט יהירה הזו, שאנו בעצם הזרם האחד והיחיד שכל הדורות חיכו לו, את זה אינני מוכן לקבל.

יש כל כך הרבה דברים טובים בציונות הדתית, כדאי שפשוט נתמקד בהם. אבל דווקא ככל שהציונות הדתית תשגה פחות בנסיון להנהיג ככה השפעתה תגדל.

=======

נתנאל אלינסון הוא ראש המכינה הקדם צבאית 'חצבה' בערבה

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן