תהיו הראשונים להתעדכן!
נרשמים לניוזלטר של סרוגים ומקבלים מדי יום את החדשות והעדכונים הכי חמים ישירות למייל.
גונן גינת נגד החרדים ולהיפך? בגיליון סוף השבוע האחרון של ישראל היום, כתב העיתונאי גונן גינת טור המגנה את השקפת העולם של הציבור החרדי והטיל ספק באמונתם הדתית של הציבור החרדי. באתר "כיכר השבת" פורסם מאמר תגובה של הרב יעקב בלוי, מבכירי העדה החרדית שעניינו להפריך את טענותיו של גינת אחת לאחת ואומר כי הציבור החרדי צריך מקום לגור בו – וזה לא משנה לו אם זה באיראן או במדינת ישראל
במאמר, כותב גינת על האופן בו נתפסת הקמת המדינה והציונות בכלל על ידי הציבור החרדי, כאשר הוא משווה את התפיסה הזו, כפי שנאמרת על ידי בכירי העדה, לאמירות הנשמעות מפי לא פחות מאשר נסראללה ואחמדיניג'אד.
"אחד הכותבים החרדים קבע שהשנה מותר כבר לחגוג ביום העצמאות כיוון ש"הציונים נכשלו. עכשיו כבר יש סיבה למסיבה כי המטרה שלהם הייתה השמדת היהדות.ולכן אחיי החרדים הגיע הזמן להפסיק לשרוף את הדגל – כבר אינו מסמל כלום גם להניפו זו כבר בושה. דגל הציונות עומד לו מורכן בראש מושפל לא בחצי התורן אלא בתחתיתו… הציונות מבחינתם נכשלה מתה גווייה. אם המילים הללו נשמעות מוכרות ממקום אחר זו לא טעות: מדובר בפחות או יותר מה שאומרים נסראללה ואחמדיניג'אד."
גינת טוען כי אם ניקח את כמות ההרוגים במלחמת השחרור וכמות העולים ונשווה אותה ברמה נומינאלית לכמות האוכלוסייה כיום, הרי שמדובר בנס עצום ועל הציבור החרדי לחשוב מדוע הוא לא היה שותף לכך – ושאלה זו אמורה להטריד אותם קשות ברמה האמונית ועצם הכעס על כך – מעיד על כעס כלפי היד המכוונת.
בתגובה, כתב הרב יעקב בלוי מאמר באתר כיכר השבת בו הוא מגיב אחת לאחת על טענותיו של גינת. במאמר, שכותרתו "גונן, די להתגונן", כתב הרב בלוי כי עד כמה שגינת ינסה להתעלם, הרי שרוב הלוחמים במלחמת תש"ח היו דתיים, או לפחות חלקם וכי מי אם לא החרדים ישבו וספגו את פגזי הליגיון הירדני וכי לצערו חלקם של הדתיים נמחק מספרי ההיסטוריה הנלמדים בבתי הספר.
"את כל ישוב הארץ הראשוני, מלחמות השחרור את האצ"ל ושאר ארגוני המחתרות אשר פעלו כאן למען הקמת מדינה נאמנה לעם ישראל הגולה, הכל אבל הכל, ביצעו אנשים דתיים לגמרי או חלקית"
"יותר מכך, מי אם לא החרדים בני הישוב הישן בירושלים עמדו בחזית וספגו את פגזי הירדנים, מנהיג הציבור הליטאי הגרי"ש אלישיב כדוגמא איבד את בתו מפגז ירדני, אילולי הם שעמדו שם ירושלים היתה נתונה עד ליום זה בידי הירדנים. החרדים הקיזו דם, והרבה, למען המדינה."
עוד כותב בלוי כי גם אם הקמת המדינה הינה בגדר נס – הרי שלנס הזה אף אחד לא מייחל, זה שבזמן שכל ישוב סגור עם גדרות ושומרים, האלימות גואה והערבים שולטים באין מפריע ואין מי שיעצור אותם. "איזה 'נס' היה בהקמת מקום מוזר ורע שכזה. אי של חוסר שלווה ולחץ."
הרב בלוי ממשיך ופורש את משנתו ואת דעת הציבור החרדי על הציונות והמדינה הוא טוען כי הציבור החרדי מתייחס למדינה כדבר שבדיעבד, וכי הם נמצאים פה רק כי הם צריכים מקום לגור וזה לא מעניין אותם אם למדינה קוראים ישראל, או איראן. "אנו זקוקים למקום לגור בו, אך לא למדינה. אנחנו בגלות ולא משנה אם זה באיראן או במקום שנקרא היום 'מדינת ישראל'",כך לדבריו.
לסיום, חוזר הרב בלוי על המנטרה הידועה לפיה האידואולגיה החרדית הצליחה בדרכה ומביא כהוכחה את פשיטת הרגל של החברה הציונית הדתית והחילונית ואת הנגעים הפושים בה – שלדעתו לא קיימים בחברה החרדית
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו