למה אצביע ל'ימינה' ולא למפלגות החרדיות

הרב תמך במפלגת נועם והנה היא נסגרה. זה היה מוצדק? הרי היו 70 אלף תומכים ועוד 250 אלף מתלבטים?

מוצדק מאוד. היה סיכון שלא תעבור את אחוז החסימה. יש אנשים רבים שמחליטים, וברגע האחרון משנים דעתם, בגלל גורמים לא רציונאליים.  בדבר כל כך רציני ומכריע ואחראי כמו בחירות, אין לקחת סיכון. טוב ציפור אחת על ביד משתיים על העץ.

זה מאוד עצוב. עבדנו כל כך במסירות ואין תוצאה. 

אכן עבדו במסירות נפש עצומה וגם הייתה סיעתא דשמיא עצומה, ושום דבר לא היה לשווא. זה כמו הווא אמינא בגמרא, שגם היא אמת וצדק ולא טעות, וגם עליה מסתמכים הפוסקים. הווא אמינא של נועם היא נכונה ואכן הצליחה. הרי מטרת המפלגה היא לרומם את האומה שלא תשקע בזוהמה של השפעות זרות. שמירה על השבת, משפחה, גיור, רבנות ראשית, צבא, חינוך וכותל. ועניינים אלה חדרו למוחות. גם מפלגות אחרות שמעו ואף צירפו למצעם.

שום דבר לא הלך לאיבוד. כל שנייה של אמירת דברים טובים פעלה. זהו חוק שימור הרוחניות. כל מילה טובה ואמיתית פועלת בעליונים ובתחתונים. כך כותב מרן הרב קוק לרב מילשטיין אשר בניו סרו מן הדרך הטובה, שאם לא תפעל עליהם, תפעל על בניהם או בני בניהם.

מרן הרב קוק גם כותב במאמרי הראי"ה שכדי לשפר את המצב, לא די להחליף אישים, יש לתקן את המחשבות שנושבות באומה- וזה לוקח זמן.  אך יש לציין שבעניין נועם, זה הלך יחסית מהר. מכאן אנו למדים שני דברים: א. שזה אמת. ב. שאומתנו טהורה.

אם אנשים מבינים, אז למה שלא יצביעו כן?

כי לא כל מה שאדם מבין, הוא כבר מקיים. מרן הרב קוק מסביר בספר 'אורות הקודש' שיש רצף: שכל-רצון-יכולת. רק אם יש הרבה שכל, יש תזוזה ברצון, ורק אם יש הרבה רצון, נוצרת יכולת. הוא שאמרנו, יתכן שאדם יודה שאנו צודקים, אך ברגע האחרון ישבו את לבבו בדוגוגיה או כריזמה.  וכאמור, בדברים כה אחראים, לא לוקחים סיכון.

אם העיקר הוא לרומם, אז למה לנו מפלגה, די בתנועה חינוכית?

נכון, ביסוד זו תנועה. ואכן היא ממשיכה מתוך אותה דחיפה ראשיתית. אבל בעולמנו, לא די ברעיון, בנשמה, צריך גם אמצעים, כלים. צריך גם תנועה וגם מפלגה. אך אין להתייאש, ואם לא בבחירות האלה, אז נקווה בבחירות הבאות. ובינתיים נמשיך באותם לימודים גדולים.

ש: ובינתיים, למי הרב אומר להצביע?

אני לא אומר לאף אחד מה להצביע, רק לעצמי. כל אחד צריך להצביע, מה שהוא חושב שהוא טובת האומה, ולא טובתו האישית או טובת הקבוצה שלו. זה קצת דומה לדברי שו"ת חתם סופר (סי' קס) המובאים בפתחי תשובה תחילת חושן משפט (ח סק"ב). בבחירות כל אחד, הוא כמו דיין קטן שאין לו לבטל את דעתו מפני דיין גדול, אלא לומר מה הוא חושב. אך בוודאי הדיין הקטן צריך לשמוע מה אומר הדיין הגדול.

אז נשאל מה הן אמות המידה לבחירת מפלגה?

קודם כל, יראת שמים, כדברי הרמב"ם בהלכות מלכים פרק א' לגבי מלך ולגבי כל מינוי בישראל. יתר על כן, אם מאבד יראת שמים, יש לפטרו, כמבואר בהלכות כלי מקדש. דבר שני שם: לא אשה. דבר שלישי: חכמה מדינית. אך הכי חשוב הוא יראת שמים.

ש: זה דוחה הצידה כמעט את כל המפלגות?

כן. לצערנו. קל לומר מי לא, קשה לומר מי כן. אז יש להתהלך על פי הכלל של הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב': רובו זכויות, צדיק, רובו חובות, רשע. יש לבחור במפלגה שיש בה טוב ברובו ורע במעוטו.

למעשה יש שלוש קבוצות של מפלגות דתיות, בית היהודי- איחוד לאומי (ימינה), עוצמה יהודיתו חרדים.

עוצמה יהודית, יורדת מן החשבון, כי לפי סקרים רבים לא ברור שיעברו את אחוז החסימה, וכפי שאמרנו, בדברים כאלה, אסור לקחת סיכונים, זה רציני מידי. לכן אנו פטורים מדיון.

ומה עם החרדים. ב"ה, הם מקפידים על קלה כחמורה.

אנו מאוד אוהבים ומעריכים את החרדים אך אין זה כה פשוט. פעם נשאל הג"ר שלמה יוסף זוין, למה הוא מצביע מזרחי, הרי הוא חב"דניק והרבי אמר להצביע אגודה. הוא השיב: הוא לא אמר כן, אלא בעד המפלגה הכי דתית. ואני סובר שמזרחי יותר דתי מאגודה.

איך אפשר להבין זאת?

דתיות זה לא רק לימוד תורה ותפילה, שבת וכשרות, ציצית ותפילין. זה גם עליה לארץ, בניין הארץ, הקמת המדינה ושירות בצבא. אדרבא, על הראשונים אין דין מסירות נפש, ועל האחרונים כן, ובפועל אנשים מוסרים נפשם.

ש: אז נשאר הבית היהודי.  אך גם לו יש חסרונות?!

נכון. הוא שאמרנו, הטוב ברובו והרע במיעוטו. הרי אנו הולכים לבחירות למדינה, אך אצל החרדים חסרים אותם היסודות שעליהם עומדת המדינה.  זה תרתי דסתרי.

אבל הם הבטיחו שכן ישמרו על שלמות ארץ ישראל ודברים אחרים?

לא די בכך. ובכלל, אין להאמין לאף הבטחה של אף פוליטיקאי מאף מפלגה. דיבורים הם זולים. לקיים זה יותר מסובך. לפעמים משקרים בשוגג ובמזיד ובאונס וברצון, כלומר יתכן שבאמת רצה, אך הוא נתקל בקשיים ועיכובים, אבל היה לקחת זאת בחשבון מראש, ולא להבטיח ולכזב.

שאז איך נדע?

לא על פי דיבורים, אלא על פי מה שעשו בעבר, מה שנקרא בהלכה: חזקה. אמנם, גם זה לא בטוח, אך יותר סביר לאין ערוך.

קודם אמרנו שאין לשלב אדם חילוני או אשה, אך זה קיים בבית היהודי.

לא מדוייק. הם רק עשו בלוק טכני, והבטיחו שאחרי הבחירות, יתפרדו. נקווה שיקיימו. כי בלי בלוק טכני, הם לא יעברו את אחוז החסימה. גם אני הדל, בבחירות לפני הקודמות, תמכתי בצירוף אשה ואדם פחות ירא שמים, מתוך חשבון שבלעדיהם, המפלגה הדתית לאומית תיסגר, ואכן הם הצילו אותה.

בלוק טכני זה לא רק טכני. בפועל הוא שמשתתף במשא ומתן הקואליציוני שקובע את קווי הממשלה הבאה.

נכון מאוד. אם כי, זה לא קובע הכל, וגם אחרי ההסכם הקואליציוני יש כר נרחב של פעולה לכל מפלגה. אך ודאי, זו בעיה קשה. אך כאמור, יש לבחור בטוב ברובו וברע במיעוטו. הרי בכנסת עצמה, ובממשלה עצמה, יש חילונים ויש נשים, וכי בגלל זה נעמוד מן הצד.

אז למה לא לבחור ליכוד למשל?

נכון. יש רבנים שהם בעד הליכוד. הסברא שלהם: חלק קטן של דבר גדול הוא יותר מדבר קטן שלם. יש יותר כח בחטיבה דתית קטנה של מפלגה גדולה מאשר למפלגה דתית קטנה. זו סברא, אבל אנו אומרים שחייבת להיות מפלגה דתית לאומית, שחורטת על דגלה: תחיית האומה בארצה על פי תורתה, וזה לא הליכוד, ולא החרדים.

אם כל הפתרונות צולעים, אולי עדיף לא להצביע כלל, או לשים פתק לבן?

לא. איננו יכולים להשתחרר מאחריות. אי אפשר לומר או הכל או שום דבר. יש לתקן מה שאפשר, ולהציל מה שאפשר להציל. בסוף הגמרא סוטה, גברים שרים ונשים עונות, זו פריצות. נשים שרות וגברים עונים, זה אש בנעורת, – יותר חמור. שואלת הגמרא: מאי נפקא מינא? לבטולי הא מקמי הא (מח א). רש"י: אם אינך יכול לבטל הכל, תבטל את הכי חמור. הרשב"א בתשובה ה', רלח', כותב שיש להיעזר בפושעים הזוטרים כדי לחסל את הפושעים הגדולים. הוא מביא ראיה מגמרא זו של סוטה, וכן בגמרא עבודה זרה שרבי מימן קרבן של עבודה זרה בתנאי שיזיזו יומו, הוא רצה לעקור אותו לגמרי ועושה פורתא פורתא. וכן דוד המלך סבל את יואב בן צרויה, כי האויב מבחוץ היה יותר מסוכן לאין ערוך. אם לא נהיה שותפים ונעמוד מן הצד, אחרים לא יפסיקו את הכל, עד שיהיה כרצוננו, אלא ימשיכו בדרכם.

אבל האם שותפות זו אינה מהווה הסכמה?

לא. כולם יודעים זאת. תמיד יותר קל לעמוד מן הצד ולשבת על הגדר. אך יש לקחת אחריות, גם כשזה לא כפי רצוננו. אמנם זה דיעבד, אך הדיעבד שלנו הוא הלכתחילה של ריבונו של עולם, כדברי רבנו הרב צבי יהודה (לנתיבות ישראל א קלו). זו לא הסכמה, זה לא ויתור, זו סבלנות. הגאולה קמעא קמעא. גם דרך סיבוכים.

לסיכום, נשאל החזון איש אם יש מצווה להצביע, השיב שכן. שאלוהו: כמו מצה? השיב: כמו מרור. נראה שהוא צדק.

ואנו אומרים: כמו מצה, אפילו מצה עם חרוסת. אשרינו שיש לנו מדינה, ולא שולטים כאן בריטים או תורכים. יש לנו צרות, צרות של עשירים. מעשה באשה שהתאוננה בפני רב שיש לה צרות עם ילדיה: הקטן לא מבין כלום בבית הספר, על אף כל היועצים. הבת שמעליו, חצופה בכיתה, ומסולקת כל כמה ימים. הבן שאחריה שובב שבשובבים, שובר חלונות של של שכנים עם כדורו ודורך על הפרחים שלהם, ובאשר לבת הגדולה, היא ברוגז וכבר לא מדברת איתנו שנתיים. השיב לה הרב: אלו לא צרות. את רוצה לדעת מה הן צרות? זו השכנה ממול שנשואה שלושים שנה ואין לה ילדים.  את הצרות שלך היא מוכנה לקנות במיליון דולר.

ואלו הצרות שלנו: כל מיני מפלגות בעייתיות. אבל הן שלנו. של ארצנו. של מדינתנו. של ממשלתנו. של גאולתנו.

ברוך אתה ד' שהבאת אותנו עד הלום. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.