לא 'הנערים' שלנו: לסדרה של HBO יש מטרה ברורה

אימא יושבת, מביטה לחלון, מחכה לבן שלה שלא יחזור. האבא מבולבל, לא יודע מה קורה. האווירה קשה, כולם מדברים על זה. האימא יושבת מביטה לחלון, אבל הבן שלה לא יחזור. רצחו אותו. עצוב לנו על האימא. אבל זו לא רחלי פרנקל, בת גלים שער או איריס יפרח. זו האימא של מוחמד אבו חדיר, שנרצח בידי מטורפים. ושוב אנחנו מקבלים את "הנרטיב".

הרצח של אבו חדיר היה אנומליה. הוא היה חד קרן. שונה. רע. שכל עם ישראל הבין את זה וגינה אותו. אסור היה לו לקרות, אין אף אחד שתמך בזה, ואני לא מכיר אף אחד שתומך ברצח אדם על רקע "נקמה". וזה כל מה שהיוצרים רוצים להראות לנו. שכן, כל המון מוסת יביא לרצח. הרי זו האג'נדה שלהם במשך שנים – שהסתה מצד ימין מביאה לרצח. ראו את רצח רבין כהוכחה.

וזה השקר הכי גדול שכל השמאל יושב עליו. הגזענות הסמויה, להוכיח שרק הם, הבבונים הימנים ירצחו באווירה של הסתה.

אנחנו מקבלים את הקריקטורה הימנית-דתית-לאומנית בכל מפגש עם דמות כזו. לעיתים מגוחכת, לעיתים עגולה ומעניינת, אבל קריקטורה.

עוד באותו נושא

צפו: HBO חושפת הצצה לסדרה על מוחמד אבו ח'דיר

חדשות סרוגים

אני זוכר טוב מאוד את הימים השחורים של קיץ 2014. גרנו במרחק של 50 מטרים מהבית של מש' פרנקל. כל הישוב היה בתפילה. כל ישראל היו בתחינה להשם. שום סצנה חזקה מהסדרה הזו לא תשנה את האמת, שעם ישראל רחמן הוא. שאנחנו לא הולכים ורוצחים ילדים ערבים רק כי הם ערבים, בניגוד לבני דודינו שיונקים את תורת הנאציזם ומטרת העל שלהם היא להשמיד את עם ישראל, רק משום שאנחנו יהודים.

הסדרה עשויה ברמה גבוהה. כמו בסדרה "צ'רנוביל", הכל הולך על הקצה. אתה יודע מה הולך להיות, ורק מחכה שזה יקרה. אין לאן לברוח. השחקנים מעולים, תנועת המצלמה הלא יציבה נותנת לצופה את ההרגשה הלא נעימה של משהו מתקרב.

אם הייתי שוודי, הייתי נהנה מאי השקט הצורם שמגרד את הקיום בין הישראלים לפלסטינים. אבל אני לא, אני יודע את האמת. הרוצחים הם לא "הנערים שלנו". ולמרות מה שסידר, לוי ואבו ויאל מנסים להקנות לנו, אין פה השוואה.

רק בשישי נרצחה הנערה רנה שנרב, רק כי היא יהודייה. נראה לכם ש HBO, יעשו סדרה עליה או על מניעי הרוצחים שלה?