למרות שותפות הגורל וברית הדמים, הדרוזים אינם אחינו

שאלה

שלום לרב

ביום שישי בהלוויה של מג'די כינו גורמים שונים את העדה דרוזית ובעיקר את החייל ההרוג בתואר "אחינו".

האם נכון לקרוא לדרוזים אחינו?

תשובה

שלום

בשיבת ציון הנוכחית אנו עדים ליחס מורכב מגויי הארץ.

מחד- רבים מתנגדים לממלכתיות הישראלית בארץ, בדמות המאבק המזוין של ערביי יהודה ושומרון, אשר קדם לו המאבק של ערביי כל א"י במלחמת השחרור.

ומאידך- היו גויים אשר בחרו לעמוד לצידנו במלחמתנו, כגון הצ'רקסים והדרוזים ברובם. עמידה זו של חלק מגויי הארץ לצד ישראל, נחשבת ביהדות לברית דמים אשר אין להפר אותה, כפי שמצינו אצל רחב הזונה אשר מסרה נפשה להצלת מרגלי יהושע ביריחו, וזכתה בשל כך לישועה ואף לנישואין עם יהושע עצמו, ויצא מחלציה ירמיה נביא ד'.

על כן, הדרוזים והצ'רקסים הינם לא רק אזרחים בישראל אלא גויים בעלי שותפות גורל ושותפות ייעוד עם כלל ישראל. זכו הגויים הללו לבחור נכון, ולחזק את שיבת ציון. ואנו מחויבים לדרוש שלומם וטובתם כל הימים.

מאידך, הם אינם אחינו כמובן. המונח 'אח' מובא בתורה פעמים רבות, ובארו חז"ל 'אחיך בתורה ובמצוות', לאפוקי גוי ואדם שאינו ירא שמים. אמנם גם אדום בני עשיו, קרויים 'אחיך הוא' במקרא, אך שם מדובר בקרבת דם ממשית, ולא קרבה אידיאולוגית. ועל כן הוא אכן אחינו ממש.

ובגמרא בסוטה מובא שאגריפס קרא במקרא 'לא תוכל לשים עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא' ובכה, ומיד החמיאו חכמים לאגריפס המלך וקראו בפניו 'אחינו אתה אחינו אתה', ומצינו שנענשו על כך- "נתחיבו ישראל כליה על שהחניפו לאגריפס המלך", ואמנם היה יהודי (מצד סבתו שלומציון המלכה מצד אימו) ואף על פי כן לא היה להם לקרוא לו 'אחינו אתה' כשלא היה ראוי למלכות מבחינה הלכתית (כדברי רש"י- 'דעבד היה וזילא מילתא').

ומבחינה זו לא היה בגדר 'אחינו' ממש (כביאור התו'ס שם ד"ה 'אותו'). וכן בגמ' בב"ק לגבי אבידה- "לכל אבידת אחיך'- אבידת אחיך ולא אבידת הגוי' (וכן פרשו כל הראשונים ונפסק בשו"ע, עם הסתייגות באחרונים שבימינו יש להחזירלמעשה גם להם. אמנם מהמאירי בב"ק משמע קצת בנכרי ישר הוא בגדר 'אחיך', אך זו דעה יחידאית)

וכן רבים בחז"ל דרשות מעין אלה. הרי שיש להקפיד שלא להחניף את הארץ במילים מוגזמות העלולות גם לטשטש בעתיד את הזהות היהודית וכדומה.

חסידי אומות העולם

אמנם, מכיוון שהצ'רקסים והדרוזים אינם עובדי ע"ז אלא מאמינים באמונת הייחוד, ורובם נוהגים בישרות ונאמנים לחוקי המדינה, אזי יש להם שייכת למושג 'גר תושב', שבפשט המקראות גם הוא קרוי 'אחיך'- "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ". ובאר רש"י- "אף אם הוא גר או תושב ואיזהו תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"א ואוכל נבלות".

אך הסביר המהר"ל בפירושו 'גור אריה' שכוונת רש"י דווקא לפרש שאין גר תושב קרוי 'אחיך' אלא נוסף לו. ולכן כתב 'אף אם הוא גר או תושב'. וכאמור לעיל חז"ל הקפידו לדרוש בכל מקום 'אחיך'-ישראל, ולכן יש לנהוג כדבריהם על אף פשוטו של מקרא.

על כן, נראה שלא נכון לקרוא לגויים הישרים החיים איתנו בשם 'אחים', אלא להרבות עימם באהבה שלום ורעות ללא כינויים אלה.

ודאי גם החייל היקר והאהוב מג'די חלבי הי"ד, שיתכן בהחלט שנרצח על קידוש השם בהיותו משרת בצה"ל ובשל שיתוף פעולה עם מדינת ישראל- הרי הוא מחסידי אומות העולם, ואנו בוכים עם משפחתו כולה, ודמם כדמנו אנו, וכמעט כאחים נדמינו. והרי הוא כלול בתפילת 'אב הרחמים' בבקשתנו מרבש"ע שיקום נקמת דם עבדיו, ונקם ישיב לצריו.

ובבניין ירושלים ומלכות ישראל המשפחה תנוחם.