את הציבור הסרוג לא מעניין אחדות ישראל אלא האליטה
איש התקשורת שמעון ריקלין מותח בקורת על הציונות הדתית ועל תושבי עפרה ואומר כי הם משתמשים בכסות של אחדות ישראל כדי להצדיק את יניקת התרבות מאלה שסולדים מהם: "לא מעניינת אותם אחדות ישראל אלא להתקרב לאליטה"
על רקע הדיבורים בימים האחרונים על אחדות ישראל, דיבורים שצברו תאוצה אחרי הרצח של דביר שורק הי"ד, איש התקשורת שמעון ריקלין מותח בקורת על תושבי עפרה בפרט ועל הציונות הדתית בכלל, ואומר שהם משתמשים בכסות של אחדות ישראל כדי להצדיק את יניקת התרבות מאלה שסולדים מהם, כדוגמת עמוס עוז ודוד גרוסמן.
עם או בלי קשר, דבריו של ריקלין מגיעים אחרי הדיווחים כי דביר שורק הי"ד נמצא כשהוא חובק את אחד מספריו של הסופר דוד גרוסמן.
בעמוד הפייסבוק שלו כתב ריקלין: "לפני כשלושים שנה הכרתי את אשתי באולם שמחות בבני ברק. התחלנו לצאת והיא סיפרה לי שהיא מעפרה. התלהבתי. כמי שהשתתף בצעדות שארגן גוש אמונים. כמי שגדל בבית שחינך ליישב את הארץ. כמי שהיה בבני עקיבא. כמי שגדל בשיכון של המפד"ל. הערצתי את המתנחלים.
"ואז הגעתי לעפרה. ושמתי לב שאין גדר מסביב ליישוב, למרות הכפרים העוינים מסביב. לשאלתי מדוע אין גדר הסבירו לי המארחים שהם חלק מהאזור ולא מתחבאים מאחורי גדרות. והערצתי אליהם הוכפלה.
"ואז הגעתי לשבת. ובסלון של משפחת הראל התקיים דיון ער על האחרון של עמוס עוז, דוד גרוסמן ועוד .ובמרפסות ראיתי אנשים שקוראים אותם ואת חבריהם שונאי המתנחלים בשקיקה. והייתי בהלם. שאלתי אותם מדוע הם קוראים את מי שכל כך שונא אתם. את מי שמחרף ומגדף אותם. את מי שקרא להם כת צמאת דם. הם הופתעו לרגע מהשאלה והסבירו לי שהם עושים הפרדה וחוץ מזה הם רוצים להיות בקשר ולהתאחד עם כל חלקי עם ישראל. סיפרתי את זה לאבא שלי זכרו לברכה והוא שתק. אבל ראיתי את האכזבה על פניו.
"אני כותב את זה לפני תשעה באב. ובמיוחד בתקופה הזו שלפני תשעה באב אין מטרה ראויה יותר מאחדות ישראל. ושנים ניסיתי להסביר לעצמי מדוע אני, שלא אקרא את עמוס עוז, ולא את דוד גרוסמן, ולא את כל מי שמגדף אותי ורואה בי פאשיסט נאלח, מדוע כל כך הפריע לי שבעפרה כן קראו אותם.
"והתשובה שלי היא שמדובר בזיוף. וגם בשקר. כי אלו שקוראים אותם בשם אחדות ישראל, לדעתי לא באמת מעניינת אותם אחדות ישראל או ליצור דיאלוג. יותר מעניין אותם להתקרב למי שנחשב. למי שמוביל את השיח. למי שמקובל. כי אם באמת אחדות ישראל הייתה מעניינת את קוראי עוז וחבריו, הם לא היו מנסים להתחבר לקבוצה שולית של סופרים מהשמאל הקיצוני, אלא מנסים להשקיע את אותו מאמץ להתחבר באמת לרוב רובו של עם ישראל. וזה לא נעשה.
"זו הסיבה העיקרית בעיניי שהציבור המסורתי נטש את המתנחלים למרות אהדתו הבסיסית אליהם. כי הוא הבין בחושיו שיש פה שתי אליטות אשכנזיות האחת בהתיישבות והשנייה בשמאל הקיצוני שמפרכסות זו את זו. וזו הסיבה העיקרית בעיניי מדוע אחרי כל כך הרבה שנים של ימין בשלטון דבר כמעט לא השתנה. כי רבים בציונות הדתית לא באמת רוצים להתחבר לעם ישראל. או להחליף את האליטות הישנות. הם רוצים בסך הכל אישור מהן. ליטוף. וככה דבר לא ישתנה.
"קארל מרקס אמר שבסוף הפרולטריון ינצח כי הוא הרוב. הוא טעה. כי מי ששולט במוסדות הוא זה שישלוט. ואנחנו בתמיכה שלנו בעיתון 'הארץ' ובספרים של אלו שמבזים אותנו ובמוסדות שמפלים אותנו, אנחנו אלו שמבטיחים את שלטון המיעוט השמאלני הקיצוני על חיינו. והציבור המסורתי שרואה איך אנחנו משתפים פעולה עם אלו ששונאים אותו. עם אלו שבזים לו מאוכזב בליבו שנטשנו אותו. שבגדנו בו בשביל הליטוף.
"באותה שבת עליתי בצהריים עם אישתי להר שלימים יהפוך לעמונה. תוך כדי התלהבות מהמקום התווכחנו מה הכי חשוב לעשות למען עם ישראל. אני חשבתי שהסכנה ליהודה ושומרון מוחשית ולכן צריך להתיישב וליישב. אשתי אמרה: בוא נלך לירוחם. בסוף הדיון שכנעתי אותה ועברנו למכמש, הקמנו ישובים פרצנו דרכים שתלנו עצים ועזרנו להתיישבות. אבל תמיד אני חושב לעצמי שאולי היא זו שצדקה. שגם אני עמוק בליבי רציתי להיות חלוץ. ליישב את הארץ. להיות כמו הקיבוצניקים. להיות כמוהם. ותוך כדי לוותר על חלקים גדולים בעם ישראל. ולכן ראוי לזכור שמי שרוצה שינוי שלא יתמוך במי שמתעב אותו. ומי שרוצה אחדות, יתכבד לרדת ממגדל השן ולבוא בפשטות ומתוך ענווה אל אחינו עם ישראל. לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
בסוף דבריו ביקש ריקלין להבהיר: "אין בפוסט זה שום ביקורת על דביר שורק הי"ד הטוב. מציאתו עם ספר של גרוסמן הזכירה לי נשכחות מלפני הרבה מאוד שנים".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו