עיריית ירושלים לאגד: "הוסיפו נסיעות לכותל בתשעה באב"

:אמירת פרשיות הקרבנות בתפלה : סיפור יפה מאת הגהצ ר' גמליאל רבינוביץ שליטא שסיפר על הגהצ הירושלמי רבי זונדל קרויזר זצל, שפעם אמר הרי אני כבן תשעים שנה בסד, ומיום עמדי על דעתי עד היום מעולם לא דילגתי על אמירת פרשיות הקרבנות והקטורת לפני התפלה, לא בתפילת שחרית – ולא בתפלת מנחה. זה היה מה שנשמעו בערוב ימיו מפיו הקדוש של הגהצ הירושלמי רבי זונדל קרויזר זצוקל עוד הוסיף רבי זונדל ואמר, שמעולם הוא תמה ומתפלא על אלו שמזלזלין ומדלגין לפעמים על אמירת הקרבנות, ואינו מסוגל להבין אותם, כי הלא מאמינים אנו בדברי חזל שאמרו, שנחשב עיז כאילו הקריבו הקרבנות. נמצא, כי בהקדשת דקות מועטות לאמירת פרשיות הקרבנות והקטורת הרי זה נחשב לנו כאילו הקרבנום, והלא ענין הקרבנות הוא דבר גבוה מעל גבוה ומיסודי התורה והיהדות, והגם שאין לנו ביהמק ומזבח כיום ואא להקריב קרבן, אבל יש לנו אפשרות עי אמירה בכונה בכמה דקות שיהא נחשב ממש כאילו הקרבנום, עד כדי כך שעל משנת חטאת נאמר בפוסקים לא לומר כאילו הקרבתי חטאת שאם אינו חייב חטאת בגלל שאינו יכול להביאה בנדבה, ומדברי הפוסקים סוס משמע דנחשב להדיא ממש כאילו מקריב. עכ כשחייב חטאת יא שיקדים אמירתה לשאר הקרבנות. ובשבת ויוט לא אומרים יהר דאין מביאין נדבה בשבת ויוט ומי פתי לא יסור הנה, כאשר שומע הכרוז יוצא מלעילא, בני ישראל היקרים והקדושים, בכמה דקות של אמירת פר' הקרבנות הרי זה נחשב כאילו הקרבתם היום קרבנות עג המזבח בבית המקדש, והרי זה ממש כאילו הקריבו, האם יש שוטה וטיפש גדול מזה שאינו קופץ ושמח לקבל מתנה זו? ומי מונע מהאדם להקריב הקרבן, קצת עצלות, קצת תאוות השינה או דיבור, קצת חוסר סבלנות או מחשבה למהר בשביל ענינים טפלים, וכי בעבור הבלים וזוטות כאלו יוותר על הדבר החביב והגבוה מהכל... כמה שאני מנסה להבינם, סיים ר' זונדל ואמר, אינני מצליח, וכי איך יכול אדם שיש לו מח בקדקדו לוותר על דבר גדול כזה אחד משומעי לקחו, ששמע והאזין לקול דבריו היוצאים מפי הצדיק ובעבור מה?... מלב טהור, ונכנסו הדברים בלבו להאמין ולהרגיש במוחש עד היכן הדברים מגיעים, ושזה נחשב ממש כאילו הקריב קרבן, פנה אליו ושאלו, ילמדנו רבינו, האיך אמנם יתכן הדבר שעי אמירה קטנה של כמה דקות יוכל אדם לזכות לדרגה גדולה כזאת שיהא נחשב לו כאילו הקריב קרבן ממש, והלא שמענו על גודל העבודה וההתרגשות שהיתה מנת חלקם של בני בהקריבם קרבנות בהיות ביהמק בנוי, וכהיום יכולים אנו לזכות לכך דבר יום ביומו עי אמירת הפרשיות??? אתמהה וענה לו רבי זונדל, שאלה גדולה שאלת בני, ודבר זה אכן נשגב מבינת אנוש איך יכול להיות כדבר הזה, אולם נאמנים עלינו דברי רבותינו הקדושים שכך אמרו והעידו ברוב קדושתם בידעם עד היכן הדברים מגיעים. כנראה, סיים ר' זונדל ואמר, שזה פרוטקציה מיוחדת, שניתנה לאלו שמתפללים ועובדים עבודה שבלב לפני הד' ית', שבעת הזאת שעוסקים בעבודת התפלה יש להם כח מיוחד ואפשרות לזכות למדריגה נעלה כזאת, שיהא נחשב להם ממש כהקרבת קרבן, עי שיהיו אומרים הפרשיות על מקומם, לפני התפלה ואחריה, בכל מקום כפי שסודר עי תקיפי קדישי קמאי שידעו סודן של דברים ותקנו והכינו לנו מתנה נפלאה זו ובפרט בימים אלו, ימי בין המצרים שבהם אנו עסוקין בזכר ואבלות על החורבן, כמה יפה ונעים ונכון והזמן גרמא להתחזק ולהתחדש בעבודה זו של אמירת פרשיות הקרבנות, לעורר בעצמינו עיז כיסופין לעבודת המקדש והקרבנות ולהתעסק בה בפועל ממש. וכשנתחזק ונקפיד על אמירתם כראוי, שוב לא נעמוד בבושה וכלימה למול השאלה ששאל הרהק מאפטא (לא' ששפך לבו לפניו על רבוי הצרות והעגמנ שיש לו והגדיל צערו וצרתו עד מאד) וכי זה שלא הקריבו היום את התמיד אינו טורד את מנוחתך ומזעזע אותך... כי אכן לפי דרגתינו בזה שעסוקים אנו ומשתדלים בהקרבת התמיד עי האמירה בכל יום פעמיים, בבוקר ובערב. אנו עושים נחר לפניו ית' כמו שהיה בעת המקדש על מכונו ועיין בשפת אמת (פנחס תרמז) שגם בגלות עי שאנו מצפין ומשתוקקין לבנין המקדש והקרבנות, עי תשוקה זו יש לנו חלק בקרבנות המקדש שהיה אז ושיבנה במהרה בימינו. ועי אמירתם כראוי אנו זוכים לרב שפע טוב ברוחניות וגשמיות וכדאיתא בזוהק (תרומה) שזה מכפר עליו. וראה לשון החידא בעבוהק: כל העוסק בסדר הקרבנות, כאילו הקריבם ומוחלין לו על כל עונותיו ומליצי יושר מלמדין עליו זכות בשמים, עכ. ובזה מכניע הקליפות כדאיתא בסדר היום להרהק רבי שלום מפרובישט זיע, ובסדר היום להרהק רא מסטולין דזה פתח ומקור לטהר מחשבותיו ומעשיו ולפתוח לו שערי תשובה, ואמירת הקטורת מלאה סגולות רבות עד מאוד כדאיתא בזוהק (ויקהל ופנחס) שעיז ינצל מכל הדברים הרעים והכשפים ופגעים רעים ומהרהור רע ומדין רע וממות, ולא ינזק כל אותו היום... ומשבר הקליפות ומרחיקם ומונע ממנו יצהר, ועוד *הנה משל נאה: למה אין שמעון מרים את הטלפון?... ראובן היה צריך לדבר באופן דחוף עם שמעון, וזה זמן רב שניסה לתפסו ולא עלה בידו, עד שפגש את לוי בדרך, ושאל אותו אם יש לו מספר הטלפון של שמעון, כן, ענה לוי, ושמעון, כולו נרגש ושמח, מוציא עטו מחיקו ורושם תיכף את המספר. הלו! הלו! נשמע הקול מבעד לאפרכסת הטלפון שוב ושוב פעם, ושמעון אינו עונה, ראובן מנסה פעם שניה ושלישית, ואינו מצליח, שמעון אינו מרים, הוא מתפוצץ ורותח מזעם ואינו יודע על מי לכעוס, על לוי שלא נתן לו המספר הנכון, או על שמעון שאינו רוצה להרים הטלפון, והלא דבר דחוף ונחוץ מאוד יש לי ל דבר עמו, חושב ראובן בצער רב ומסיים את הנסיונות לתפסו לשוא. אחרי כמה ימים פוגש את לוי ושופך עליו את זעמו, למה רמיתני ולא נתת לי את המספר הנכון, שואל הוא בזעם, אף שהוא רק מסתפק אם לוי אכן אשם בדבר. סליחה, עונה לוי בתקיפות, נתתי לך המספר הנכון ואין לי שום ענין לרמותך, ושניהם מוציאים את הפנקסים לבדוק אם אכן כך מסר לו המספר הנכון. מה נתברר, לוי אכן נתן את המספר הנכון, אבל ראובן ברוב המהירות והפזיזות לא רשם את המספר כסדרו והחליף שני מספרים והקדים את המאוחר, במקום לכתוב 023 כתב 032, ובגלל טעות קלה זו לא הצליח בשום אופן לתפוס את שמעון. מבוייש ונכלם עזב ראובן את לוי, כשהוא מהרהר בלבו, וכי בגלל טעות קטנה כזאת צריך אני להפסיד זמן יקר כל כך, הלא לא טעיתי במספרים רק בסידורן כסדר הנכון, ובגלל זה עברו עלי כמה ימים מבלי יכולת לדבר עם שמעון וכמה עגמת נפש סיפור זה. וזה כמשל ודוגמא על ענין נגרם לי עבור כך... הקפדת אמירת פרשיות הקרבנות והקטורת דוקא לפני התפלה, במקום שסודר עי החכמים הקדמונים ולא לדחותן ולאומרן אחר כך שלא במקום הנכון. דהנה ידוע מכל ספרי הקבלה וספרי החסידות, כי סדר התפלה סודר בדוקא כך על פי סדר העולמות, ובעת התפלה אדם עולה מעולם לעולם, כאשר באמירת הקרבנות וכו' עד פסודז הוא עובר דרך עולם העשיה והקדיש שאחריה מעלה ומחבר את האדם לעולם היצירה, שבה הוא עובר בעת אמירת פסוקי דזמרה, והקדיש שאחריה מחברו ומעלהו לעולם הבריאה - עולם המלאכים, שבהם אומר קדושה עם המלאכים ועובר בעולם הבריאה, עד שמגיע לעולם האצילות שהוא תפלת שמונה עשרה, שבה הוא מתייחד עם בוראו ומדבר עמו ממש כביכול. לאחר שמונה עשרה חוזר האדם למטה מעולם לעולם ואז הוא זמן ירידת ולקיחת השפע שזכה לה עי תפלת שמונה עשרה, ואז יורד לעולם המלאכים בעת אמירת הוידוי ואחכ לעולם היצירה והעשיה, ושוב הקדיש שביניהם מחברו ומעבירו מעולם לעולם. ומי מאתנו יבא ויחליט איזה חלק מהתפלה יותר חשוב ונחוץ, הלא אין אתנו יודע עד מה, והכל מלא סודות וכונות נסתרות, וכלשק שאמר כק אדהז מסדיגורא זיע להגבאי ששאלו למה מתאמץ לעמוד בעת הקרבנות, בעת חוליו, הלא זה לא שמונה עשרה זה רק קרבנות, אל רבינו הק', וכי מנין לך לדעת מה יותר גדול ומה עומד יותר גבוה... אולי אמירת הקרבנות יותר במעלה מהשמונה עשרה... כל תיבה ותיבה וכל קפיטל ואמירה שתוקן וסודר לנו עי קדמונינו, כולם מנויים ומדודים ושקולים במנין במדה ובמשורה על ידם, שידעו סודות וכונות כל תיבה ותיבה והכירו את המפתחות הפותחות את שערי השמים, שהם בדוקא עי אמירות אלו ודוקא בסדר הזה שסודר לנו. וכאשר אדם מחסר או מדלג ומשנה בסדר האמירות, הרי זה נזק ופגם וחסרון בסדר העולמות ובצינורות השפע, ויוכל להיות חו שלא יתקן וישיג כל מה שיכול להשיג ולתקן עי האמירה כסדר. ויתכן שהפסיד ואיבד דברים מסויימים בחייו ואינו מעלה על דעתו שזה הגורם. וכמשל שכותב הרהק רבי ישכר בער מזלטשוב (מבשר צדק תצוה), שהפותח שער עם מפתח, אם יגרד ויוריד שן אחת קטנה משיני המפתח שוב לא יוכל לפתוח את השער, הגם שכל המפתח קיים, וכן אם ישנה סדר השינים לא יצליח לפתוח השער, כמוכ תיבות התפלה הם המפתחות והשינים שבהם פותחים שערי שמים והשפעות טובות. לכן הקפידו ונזהרו חסידים הראשונים בכל כוחם, לא לדלג ולא לחסר ולא לשנות סדר שום אמירה ותפלה שסודר לנו בנוסח התפלה, שהכל בנוי לפי סדר העולמות ותיקונן לפי סודן של דברים, וכל שכן שלא לחסר תיבה ואות מן התפלה, וכן לא לשנות הניקוד הנכון, שלא לפגום ולגרוע בכח התפלה שניתן בידינו ולא לתת לשפע המושפע לנו לצאת ולזחול חו למקום אחר, עי שמירת הצינורות בשלימותן וכסדרן, שכל השפע יבא ויגיע אל מקומו הנכון. כעצה לכך, הקפידו להגיע לתפלה מוקדם ולהתחיל לומר במתינות כל דבר על מקומו ובישוב הדעת למען לא יחסר המזג ושלא יהיה שום חסרון ודילוג בתפלתן ושיהיה הכל בכוונה ובהתלהבות ככתוב בספרים. -- מענין לענין - מספרים על מהרהק הרבי רבי ברוך ממעז'בוז' זיע, שפא נכנס אליו יהודי תלמיד חכם גדול מחבר ספרים שכתב חיבור שלם על סדר קדשים ורצה ממנו הסכמה על הספר, והרהק רבי ברוך לקח את הספר ועיין בו. אחר כך נענה ואמר רבי ברוך, בלשון התפעלות ובתמיהה, חיבור שלם על סדר קדשים?!?! אינני מבין זאת, כשאני רק מתחיל לומר בתפלה את התיבות איזהו מקומן של זבחים ואני מתבונן וחושב היכן נמצא באמת מקומן של זבחים כהיום בזמנינו, שבית המקדש חרב והקרבנות בטלים, אז אינני יכול להמשיך לומר המשך המשנה, ואיך יכולת אתה לכתוב ספר שלם על סדר קדשים. עכ הסיפור. ולמעשה וודאי שצריך ללמוד סדר קדשים, אלא שיחד עם זאת עלינו להתבונן ולחשב איזהו מקומן של זבחים, שביהמק בעוהר אינו נמצא אתנו ובני שרויים בגלות בניכר, אף שצריכים לחזק עצמנו בגלות זו, אבל מאידך אסור לשכוח שאנו בגלות ועלינו לעורר בעצמינו השתוקקות וכסופין שיהיה קרבה אל נפשי גאלה. ידוע שאחד מהדברים שמעוררים אצלינו כסופין וערגה לביהמק, הוא מה שאנו רואים שתקנו לנו חכמינו זל והקדמונים בסדר התפלה שתחילת התפלה היא אמירת פרשיות הקרבנות... לכן מן הנכון מאוד ליזהר לבא לתפלה בזמן, לאמירת הקרבנות, סדר התפלה הלא מסודר לפי סדר העולמות, וכך מתחילים התפלה יחד כולם כאחד בפסוקי דזמרה כאיש אחד בלב אחד, וכל התפלה נשמעת באופן נעלה ומרומם. הגב