ביקורת סרטים: 'מהיר ועצבני-הובס ושואו'• מהיר ומטומטם

שישו ושמחו: לצחוק מלהקת הרבנות הצבאית

העונה השניה של טהרן: אנחנו בדרך לפרס אמי נוסף

משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק: יש פה אוסקר?

מה עושה אותו תסריטאי גאון? בדיוק את זה.

אחרי בליעת ארבע כדורי ציפרלקס ושני שוטים של ג'ק, הוא מתיישב על הלפטופ וכותב כל קלישאה אפשרית בספר. הוא מנסה לא לדלג אפילו על אחת. הוא מתמקד בעיקר בנ"צ שנתן לו הבוס ובגדול, הוא אומר לעצמו: "אם כבר סרט פח מודע לעצמו, נעשה גם את הקלישאות מודעות לעצמן".

עם עיניים טרוטות מחוסר שינה, ריח רע מהפה, מקטורן טוויג מקומט ורעד בלתי נשלט בעפעף, הוא עולה לקומה 76 ומגיש את התסריט לבוס.

"זה חרא!" צועק הבוס "ואני אוהב את זה!"

בלי לוותר על אף קלישאה

הבוס נותן צ'ק לתסריטאי המסכן. "הרווחת את זה ביושר, חלאה". בלחיצת כפתור, המזכירה נכנסת עם בקבוק מקאלן 56 וכוס אחת. "צא מפה".

התסריטאי טורק את הדלת באמביוולנטיות. הבוס לוחץ על כפתור למזכירה "תשיגי לי את דוויין ג'ונסון ,ג'ייסון סטיית'ם ואת אידריס אלבה, יש לנו סרט ותאשרי תקציב של 200 מיליון דולר".

עוד באותו נושא

קייטנה בקולנוע: המלצות לסרטים הגדולים של החופש

לכתבה המלאה בסרוגים >

וכך, אריאל ואני מוצאים את עצמנו עוברים את ההלם הראשוני של הקלישאות ופשוט נהנים מעשעתיים ורבע של קלישאות מתפוצצות, צחוקים מטופשים ואושר של להיות טמבלים.

ומה עם התסריט? (למי אכפת…) ובכל זאת?

סוכנת MI6, שהיא גם אחותו של שואו, מזריקה לעצמה וירוס מהונדס קטלני כדי שלא ייפול בידי הרעים. סוכנויות הביון האמריקאיות והבריטיות משתפות פעולה על ידי ציוות הובס ושואו, ששונאים אחד את השני עוד מימיי "מהיר ועצבני".

אחריהם ואחרי אחותו של שואו רודף בריקסטון, סוכן לשעבר שקיבל טיפול טכנולוגי להיות "סופר חייל". הם צריכים לשתף פעולה כדי שהווירוס לא יפעל ולהציל את העולם למרות הריב ביניהם.

דווין ג'ונסון וג'ייסון סטיית'ם נהנים מכל רגע בסרט. למעט ההקנטות ההדדיות שנכתבו רע, הם נותנים את כל מי שהם בתור השוורצנגר והסטאלון של ימינו.

ראיין ריינולדס מגיע לקמיאו מצחיק ברמת דמעות, הכל אובר-דה-טופ, מטומטם וכיפי.

#סולם_רייכרט:

הטוב: כשאין ציפיות
הרע: כשיש
המכוער: לנסות לבקר סרט כזה ברצינות.