1. נושאים שונים שעלו לכותרות בשבועות האחרונים, מציפים כמה נקודות כואבות ששייכות לדי.אן.איי של החברה בה אנו חיים והמפלגה שאמורה לייצג אותנו.

ההתבחבשות סביב השאלה 'כן בנט ושקד, לא בנט ושקד', אלו שלפני כמה רגעים ירקו על כל הערכים שלנו כחברה והתנערו מאיתנו; הצורך המקודש בהשגת עוד מנדטים שהביא להזיה שמא כדאי להתחבר למשה פייגלין, זה שסימן את הפרדת הדת מהמדינה כמטרת על; התגובות המגומגמות והפוליטיקלי קורקטיות של חברי המפלגה סביב אמירות של תלמידי חכמים גדולי ישראל; כל אלו מלמדים הרבה על המקום אליו הגיע המפלגה.

2. מדינת ישראל בסכנה. זוהי איננה מליצה. זו קריאת מפה ברמה הבסיסית ביותר. אין כאן המקום להאריך מול מה אנו עומדים, אבל די להציץ מעט באתרי החדשות כדי לגלות ש'אירופה זה כאן' במוקדם או במאוחר. ייבוא של דעות ורעיונות זרים מבית מדרשן של מדינות הנמצאות בגסיסה, מפירוק הזהות הלאומית, דרך פירוק התא המשפחתי ועד לפירוק הזהות האישית, כל אלו התנחלו וקיבלו בעלות על שטחים נרחבים ביותר בתקשורת הישראלית, במשרדי החינוך, המשפטים ואפילו במשרד הביטחון ובצבא.

3. נניח ואני אב לארבעה ילדים שגר באשדוד. אינני דתי, אבל גם חס וחלילה לא חילוני. הולך בשבת לבית הכנסת, אוהד אדוק של הקבוצה המקומית, מחזיק אברך בכולל השכונתי ומקפיד על ביקור בים, לאו דווקא בחוף הנפרד. נניח שבני בן השלוש עשרה חוזר מבית הספר ומספר, שהיום הם עברו סדנא של ארגון חוש"ן, בה נאמר להם, שלא כדאי להם להחליט כבר בגיל הזה שהם 'סטרייטים', כיוון שהכול פתוח ואולי הם בכלל יגלו בעתיד שהם נמשכים גם לבני מינם.

עכשיו אני, איך נגיד את זה, כל זה לא בא לי כל כך בטוב.

תגידו – למי כדאי לי להצביע? תכל'ס בדרך כלל אני הולך עם ביבי, כי מי יכול עליו. אבל קצת מלחיץ הסיפור הזה של ההומואים ומתחיל להיראות שאין לאן לברוח מהם. אה, אולי לבית היהודי? טוב, אלה לא כל כך ברור בעד מה הם. הם קצת פה וקצת שם, תלוי עד כמה חזק יורדים עליהם בתקשורת.

4. או נניח שאני גברת מבוגרת, סבתא לעשרה נכדים חמודים כן ירבו בלי עין הרע, שמתגוררת בחיפה. שבוע שעבר, כשעלינו כולנו לכותל, לרגל הנחת התפילין של הנכד החמישי, הייתה שם קבוצה של נשים מופרעות, שלא פחות ולא יותר עטו על עצמם טלית ותפילין ולא הפסיקו לעשות שם מהומות. אחר כך, כשביררתי עם הבן שלי, הוא סיפר לי שקוראים להן – נשות הכותל והן חלק מהתנועות הרפורמיות שעוד רגע מקבלות חלק מרחבת הכותל וגם את הזכות החוקית לגייר.

עכשיו אני לא כזאת צדיקה, אבל דבר כזה בחיים שלי לא ראיתי. רק זה חסר לי, שאחד הנכדים שלי ירצה להתחתן עם אחת מהנשים שהם יגיירו. הנכדים שלי, חמודים והכול, אבל הם לא מאלה שיבדקו כל אחת שהם יוצאים איתה מאין היא באה ולאן היא הולכת.

תגידו, למי כדאי לי להצביע? בהתחלה התלהבתי וחשבתי להצביע לרב רפי פרץ. הוא גם היה שם בכותל ואפילו דיבר נגד הסכנה שהנשים הללו מביאות איתן. אבל בוקר למחרת ראיתי באינטרנט שהוא חזר בו וסיפר שרק במקרה הוא הגיע לשם והוא בעד אחדות. אני גם בעד אחדות, רק לא הבנתי מה הקשר.

5. כשהייתי קטן, שיר המפלגה הדתית לאומית היה בערך כך: "אתה דואג לעתיד ילדיך, נאבק על עתיד המדינה, אך תמיד אתה יודע – המפד"ל לימינך". בחלק הראשון של המשפט אין שום צורך לגעת, אך מה לגבי המפד"ל, כלומר 'הבית היהודי' שירשה אותה, האם כיום היא יכולה להיות הפתרון לשאלה בדבר עתיד המדינה, או לפחות חלק ממנו? מסופקני. כשאתה חייב לצאת ידי חובת החברה הדתית לאומית כולה, אתה לעיתים נאלץ לומר דברים ולפעול לטובת ערכים שהם בעצמם סכנה למדינה.

6. ברוך ה' שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, בו הרב רפי עומד בראשות המפלגה ולא נפתלי בנט. ברוך הוא וברוך שמו. אלא שהחודשים המועטים בהם הרב רפי נמצא בתפקיד יוצרים רושם שבעצם הנושא איננו רק מיהו העומד בראשות המפלגה, אלא מה בכלל היא רוצה מעצמה ומה השיקולים המנחים אותה. רוצה לומר, גם הרב רפי איננו יכול לנסות לקדם את עולם ערכיו בתוך התשתית הפוליטית הקיימת שנקראת הבית היהודי, כיוון שהיא מסונדלת על ידי הצורך הבלתי אפשרי לצאת ידי חובת כולם.

7. בהפוך על הפוך, דווקא הרצון של מפלגת הבית היהודי להיות נציגה אותנטית של כלל הציבור הדתי, הפך אותה להיות מפלגה סקטוריאלית וצרת אופקים. מי שמנסה לזכות בקולותיהם של תלמידי הישיבה בשדרות, מצפה רמון, מעלות, מעלה גלבוע והר עציון, מוותר כמעט על כל סיכוי של נקיטת עמדה אידיאולוגית ואפשרות להיאבק עבורה.

8. מה התועלת בכל זה? מה הרווחנו מכך שישנה מפלגה המספרת שהיא נושאת דגלו של הציבור הדתי לאומי, אם בפועל אין ביכולתה לנקוט עמדה או לפעול עבור שום תחום בעולם, כיוון שהציבור הדתי לאומי כולל בתוכו היום קצוות שלעולם לא יפגשו.

אז למה לי פוליטיקה עכשיו? כי נראה שאין ברירה אחרת. ברוכה הבאה נעם. שמחים שבאת.

==

דוד וכטל הוא תושב עלי העוסק בחינוך