פרשת חוקת פותחת את שעריה בעיסוק במצוות פרה אדומה. פרה אדומה הינה פרה שצבעה חום-אדמדם ומשתמשים בה לטיהור אנשים שנטמאו בטומאת מת, הטומאה החמורה ביותר. הביטוי שמאפיין את מצוות פרה אדומה ואף פותח את העיסוק בה, הוא "חוק". רש"י רואה בביטוי זה חלק ממבנה המצווה, שלכאורה מוכיח שאין בה טעם ומשמעות נגלית: "גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". בשעה שהתורה מגלה טפח מועט מסוד מצווה זו היא גם מכסה טפחיים.

אם לא די בזאת, שלמה המלך ע"ה, החכם באדם, התקשה אף הוא בסוד מצווה זו, כפי שעולה מדברי המדרש:

"אמר שלמה לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (מדרש זוטא, קהלת).

עם זאת, טעמה של מצוות פרה אדומה נתגלה למשה רבינו, כדברי המדרש: "אני מגלה לך טעמי תורה, אבל לאחרים חוקה" (פסיקתא פרה). נמצא שישנו טעם למצוות פרה אדומה, אלא שטעם זה נגלה למשה רבנו ולא לאדם אחר. עלינו להבין, מהו הקושי המיוחד שעומד ביסוד מצווה זו?

חז"ל מזהים במצווה זו כפרה על חטא העגל, כדברי רש"י: "אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל". בהמשך לקו זה, חובת הפרה להיות "תמימה" נובע מאותה תמימות ושלמות שהייתה לעם ישראל טרם החטא, כפי שממשיך רש"י וכותב: "תמימה – על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם". נמצא שאדם טמא מת שייך בממד עמוק מאוד למצב של עם ישראל לאחר החטא, והפרה האדומה כמו שייכת לתהליך הטהרה של אותו אדם.

ר' יוסי עומד על כך שטרם חטאו אבותינו בחטא העגל היינו עתידים לחיות לנצח, אולם החטא גרם למיתה רוחנית:

"על תנאי כך עמדו ישראל על הר סיני, על תנאי שלא ישלוט בהם מלאך המות, שנאמר (תהלים פב, ו): 'אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם'; מכיוון שחבלתם מעשיכם: 'אכן כאדם תמותון'" (מכילתא דר' ישמעאל).

לפני חטא העגל היה העולם בעל פוטנציאל לשלמות, אך החטא יצר את מציאות החיסרון וההיעדר, הוא גרם ל"מיתה" רוחנית. לפי זה, בפרה אדומה טמון כח הטהרה הכללית, המטהר את העולם מחסרונותיו. פרה אדומה מטהרת מטומאת המת, כלומר היא מסירה את מציאות המוות מהעולם, היא מתקנת את העולם מיסודו, היא שוללת את המוות הרוחני שהתרחש בעקבות חטא העגל. נמצא שאם מצוות פרה אדומה מסירה את מציאות המוות מהעולם, יש בה מימד כמוס ששייך לימות המשיח ולתחיית המתים (ראה שמונה קבצים, קובץ ה', נא).

אם כן, מדוע התקשה שלמה בביאור מצווה זו? נראה להסביר שלא הקושי האינטלקטואלי בהבנת המצווה נעדר משלמה המלך, שהרי חכמת אלוהים הייתה מנת חלקו. אלא שכדי להבין באופן שלם את מצוות פרה אדומה צריך לחיות בימות המשיח, או לחלופין – להיות במדרגת חיים של משה רבנו. התיקון אליו מכוונת מצווה זו דורש מבט מעמיק מאוד, מבט גאולי החפץ לתקן ולעדן כל חיסרון והיעדר במציאות. רק בימי הגאולה, בימות המשיח בהתקרבם של ימי תחיית המתים הבנה זו מסוגלת להתחדד. על כן, לא חיסרון אישי היה בשלמה, אלא חיסרון במציאות בה חי היא שהרחיקה ממנו את חכמת המצווה.

בימינו, פרה אדומה אינה דבר מצוי. עם זאת, בדורות האחרונים מתחולל ניסיון להעמיק בפשר מצווה זו ובטעמה (הרב קוק, הרש"ר הירש ועוד) ואף נעשים ניסיונות לתור אחר פרות מהסוג הזה. לימים, כשתתעלה המציאות למדרגת טהרה כזו, תשוב מצוות פרה אדומה בשיא כוחה, ותביא עמה את הגאולה האחרונה, גאולה שמחיה כל דבר 'מת' במציאות.