מלחמת הזרמים והתוויות: עד מתי נקטלג את עצמנו לדעת?
"האם את לובשת מכנסיים?", "האם תשימי כיסוי ראש?", "מה יהיה אורך כיסוי הראש? – עם שערות בחוץ או בלי?". אבוי לנו, שזו הדרך להגדיר אדם דתי. לקחת את כל תקוותיו, רעיונותיו ובמיוחד את מערכת היחסים שלו עם ה' ולשים בקופסה קטנה עם חותמת (רבנות או בד"ץ?).

אז באיזה זרם אתה? חרדי לאומי? חרדתי דתי? דתי לייט? דתי לייט-ליים? כי אם אתה לא יודע, כדאי לך מהר מאד לבחור אחד ולהשתייך אליו. אחרת תשאר לך לצוף בין הזרמים, כמו איזה דגיג מסכן שנסחף אל הלא נודע.
ההבנה הזאת שלהיות פשוט "דתיה" זה לא מספיק, הבליחה אצלי יחסית מאוחר – עת נאלצתי לשוב בחזרה לעולם הדייטים, אך הכל נראה לפתע לא כתמול שלשום.
מרוב ההגדרות והכיוונים קיבלתי כאב ראש ופזילה לא סימפטית בעין ימין. למזלי אתרי ההיכרות פיתחו זה מכבר כלי מחוכם כדי לשייך אותי ללא קושי למקומי הנכון בשרשת המזון:
"האם את לובשת מכנסיים?" , "האם תהיי מוכנה לא ללבוש מכנסיים בעתיד?" , "האם תשימי כיסוי ראש בעתיד?" , "מה יהיה אורך כיסוי הראש? – עם שערות בחוץ או בלי, פרטי".
אבוי לנו, שזוהי הדרך להגדיר אדם דתי. לקחת את כל תקוותיו, רעיונותיו ובמיוחד את מערכת היחסים שלו עם הקב"ה ולשים את הכל בקופסה קטנה עם חותמת (רבנות או בד"ץ?).
בין התחנות הרבות שעברתי בחיי התחלתי להבין שאני דג מוזר. כזה ששוחה עם זרם אחד ולפעמים עם אחר, ולפעמים סתם משתכשך לו בבריכה או בחוף הים.
טוב לי איפה שאני. זהו מקום שלם ואמיתי עבורי, אבל הרבה פעמים עולה בי רגש של חוסר שייכות שפשוט לא נותן לי מנוח.
האם באמת ניתן וצריך להגדיר את הדתיים על פי כללים חברתיים, ולמה אנחנו בכלל עושים את זה?
אני יודעת שהכללים החברתיים הם המצע לקיהלתיות ששמרה עלינו כעם מובדל במשך 2000 שנה ויותר, אך התקופה שלנו כה שונה ורווגונית שאולי ניסיונות הכימות והאיזון הכפוי, משבשים את ההליך הטבעי?
עד כמה זה היה פוגע בחברה שלנו אם לא היינו מתעקשים על קיטלוג ומיפוי, ופשוט היינו מקבלים כל אדם המצהיר שהוא דתי ככזה? בלי כוכביות, בלי הסתייגויות. נכון, לא כולם שומרים על הכל, יש חומרות ויש קולות, ויש 101 מנהגים והתפלפלויות על כל קוצה של הלכה. אך האם זהו מקומנו להכנס למערכת היחסים המורכבת שיש לכל אדם עם אלוקיו? וכשזה מגיע לשידוכים – האם זה בסדר לפסול אדם על הסף, רק כי הוא משתייך בעינינו לזרם כזה או אחר?
החממה שיצרה מדינת היהודים מחד והמודרנה והחילון מאידך הכניסו זה מכבר שינויים רבים לדתיות – כפי שהיא מוכרת לנו כיום, והחלו בהליך שאת תוצאותיו נדע רק בעתיד. יהיה מעניין לראות בעזרת מה ילדי ילדנו יגדירו את עצמם ואת הציבור ה"דתי- לאומי". כי בסופו של דבר, זה יהיה מרכז הכובד אליו החברה שלנו וכל הזרמים בה צריכים לכוון ולשאוף. ובניחוש פרוע, מספר קצוות השער הסוררות מתוך כיסוי הראש, לא יהיה אחד מהם.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו