ככל שמתגלים יותר פרטים באונס המזעזע של הילדה בת ה-7 ממערב בנימין על ידי תושב הכפר דיר קאדיס הסמוך, הבטן מתהפכת. אבל את הקול של ארגוני הנשים והח"כיות מהשמאל לא שומעים ביום כזה.
METOO, אחת מתוך אחת, ושאר ארגוני הנשים הפמיניסטיות שיודעות לשגר תגובות רושפות זעם ועלבון על כל אמירה של ר"מ במכינה בעלי, בטח על כל אמירה שוביניסטית של איש ציבור או מגע שהתפרש אצלם כהטרדה מינית, ודורשות את ראשו של אותו גבר אלים. הפעם הארגונים האלה, ושלל חברות הכנסת ממפלגות השמאל (וצריך להודות שגם הימין) בחרו לשתוק.
האנס פלסטיני – אז לא נורא
קשה להתחמק מהתחושה כי השתיקה הזו לא בלתי קשורה לפרטי התוקף והקרבן. כנראה שכשגבר ערבי-פלסטיני מדוכא אונס ילדה מתנחלת בת 7, זה לא מצריך תגובה. אפשר לעבור על כך לסדר היום. וזה אפילו יותר מזעזע.
אם המאבק נגד אלימות כלפי נשים, ונגד אונס ברוטלי גם הוא חלק מפוליטיקת הזהויות, אז הוא מכתים את המאבק של ארגוני הנשים, שמתברר כי הם מגיבות מהפוזיציה.
אם ארגוני הנשים לא ירימו קול זעקה גם כשמדובר באונס של מתנחלת בידי ערבי, אז יותר טוב שהן יסתמו את הפה גם בשאר השנה.
אין הפתעה הגעתי למצב שבו אני שואל את עצמי האם אפשר לבטוח בארגוני השמאל בענייני בטחון המדינה. אני נוטה להחליט שלא.